מרותה מרה מתוקה

שישי, שקט מדי, בית
מצפה מהספינקסה לחייך ולפצות את פיה............


כעבור מספר שעות התחלף לו יום והגיע חג
חג האהבה קוראים לו.
"טפו באב" לחלק מהאנשים כאן,
(מאחורי גבי לוחשים לי שעל פי הנוכחות בכיתת הכלוב אולי לרוב האנשים?!)
מה השוני מהלילה להיום, לאחר כניסת החג? ההבדל המשמעותי הוא שאני מוזהב, מאד משמח.
אני חש בחיוך זדוני נמתח מאחורי גבי, את ציקצוק הלשון, "לזה אתה קורא מוזהב, לך תתפשט וכנס לאמבטיה, תסתבן היטב ותתנקה אני אגיע בדקות הקרובות לאזהיב אותך כיאות".
סוף סוף זוכה להתייחסות כוללת, גם פצתה פה השולטת בגב וגם תזהיבני כראוי לשולטת בגברים.

נ.ב. לא לגמרי ירדתי לסוף דעתה או לכל מקום אחר בה אבל הקונוטוציה שהתחברה לי לחג האהבה ולזהב (אולי מדליה אולימפית?) זה שלבסוף מרותה חשה בחסרוני הנידח ואני הולך לקבל טיפול הולם כיאה למלך אמיתי בעל כתר ושרביט מזהב ססגוני.
יחי המלך החדש, תחי מלכת האמבטיה.