לפני 16 שנים. 18 באוגוסט 2008 בשעה 19:22
מרגיש כמו אטלס חרטא
עולמי המלא מתרוקן.
קמל, מתקמט כפני נזירה סגפנית שנלדה אי שם בתחילת המאה הקודמת וידעה זוועות גדולות משלי.
מטביע עצמי בכמויות של קרם לחות, חיצוני לגמרי למילוי חרשי עורי הצמא.
מנסה להתעלות על עצמי, להתגבר, להתחזק אבל הירח המלא יוצר ברוחי גאות ומעיר את נפשי, מסעיר ואז מרפה, נוטש.
היא יודעת בדיוק למה אני זקוק ומונעת זאת ממני בשם הדגל שהניפה לעצמה.
מבין מבין.
