משום מה מרותה החליטה להשתעשע באופן מכאיב.
שלא כמו כל הדברים הממכרים בחיים מתחילים טוב, כדי שהאלמנט הממכר יתפוס אותך וממשיכים רע, במקרה המדובר זה הפוך.
מתחיל רע ועם הזמן תופס אותך, הכאב החד מתחלף לתחושה שאינך יכול בלעדיו, תחושת ריקנות ממלאת אותך.
הרצון לשוב לזה כמה שיותר מהר להרגיש את הרגיעה שמתפשטת בגופך שניות ספורות לאחר השימוש.
בהתחלה כמו דילרית מקצועית, כמו פושרית הכריחה אותי לטעום את טעמו.
הכריחה להתנסות יותר ויותר בכל פעם כשנזקקתי כל-כך שעמדתי על סף הגמירה שנשללה ממני ועל תהומות הכאב.
כעבור זמן ובאופן אינטנסיבי, ברוטינה שחוזרת על עצמה בכל שעה עגולה כבר ציפיתי לתחושה המכילה והמיוחלת.
כבר חשקתי בו, התגעגעתי.
מרטיט את גופי, מרטיט ומצמרר.
פתוח אליו בצמא.
מה את מנסה להוכיח לי מרותי?
די, איני יכול יותר - זה סוחף
רוצה פתאום במנות גדולות יותר, גדושות יותר
רוצה כל הזמן
רוצה את הדבר האמיתי
כבר כמעט וויתרתי על הגמירה שלי, לפתע זה נראה שולי בעיני, לבחירתה לגמרי, באמת.
מגורה לעומקי ולרוחבי.
עכשיו היא משתעשעת בי באופן מכאיב
מאפשרת לי לקבלו בתנאים שהיא הכתיבה.
מחזיקה את מנת ההתמכרות שלי בידה.
רוצה בו עכשיו, בפלאג שמרותה מחזיקה כבן ערובה.
לפני 16 שנים. 26 באוגוסט 2008 בשעה 19:29