סוף שבוע שלם של אוננות ממכרת.
בעודה מתכתבת במחשב עם השד יודע מי הותר לי לכרוע על בירכיי מתחת לשולחן ידי קשורות מאחורי גבי וכרית תומכת בכתפי בין רגליה.
הליקוקים המחרמנים שבין ירכיה אל תוך התהילה, לא יכלו להשאיר את הזין שלי אדיש.
כתיבתה סוערת, מפלרטטת ומעמידה את הזין שלי יותר ויותר מבלי שאדע את הנעשה.
גם דובדבנים היו שם כדי לסייע לרמת הגירוי לעלות לפיסגה חדשה
ללכת עד לסף, רק על הספים.
ותמיד כשמגיע הלילה מתעוררות תקוות חדשות, ציפייה לשינוי, כמיהה להקלה.
"ראיתי שאתה בהחלט יודע להזדקף ללא מגע יד" ציינה "אי לכך נעבור לכף רגל"
לילה שלם ישנתי כאשר שרוך באורך שבעה סנטימטרים מחבר ומפריד בין כף רגלה לאיבר מיני, מחובר לביצים.
כל תנועה שלה, כל התהפכות, כל חלום, חייבו אותי להתאים את מקומי למציאות.
נמנעתי מלחלום בעצמי, מספיק תנועתיות של אדם אחד ללילה שלם.
נצמדתי בכל יכולתי אל כף רגלה הימנית למען השארות הביצים הנפוחות שלי בדבוקה אחת ומאושרת.
חוזרים לשיגרה.
לפני 16 שנים. 31 באוגוסט 2008 בשעה 4:48