ככה וככה

הגשם יורד ללא הפוגה
פוסע בין הטיפות
חשוף
ולא נרטב

יש שיותר מרטיב מגשם
יש שרטוב זה דווקא חם

אולי כל טיפות הגשם מתנקזות למעיין תשוקתך

רטוב ולח...ולי

ישבתי על כס המלכות,ישבת למרגולותיי על הריצפה,
אפשרתי לך ללקק את בוהנות רגלי,ניראת מאושרת.

כשהייתי בתוכך
שאלתי,
מה אני בשבילך , ענית , הכל.
שאלתי
מי אני? צרחת,
אלוהים.

ומנגד

שאגתי בעוצמה, המפץ הגדול...

עכשיו אני בטוח שיש אלוהים ושהוא יודע לזיין,האלוהים הזה.

האורח


ביום ראשון בערב אור ליום שני הגעתי לקצהו השני של הכפר. מוסיקה בקעה מחלונותיו האטומים של הבית,ואור קלוש סימן אות חיים .
נכנסתי בחשש בשער ,החצר הייתה מלאה בחפצים מכוסים ניילון שקוף,העפתי מבט סוקר ופניתי שמאלה אל דלת הכניסה.נקשתי בדלת.אך נקישתי נבלעה בצלילי המוסיקה.נקשתי שוב,הפעם ביתר דעתנות.הס הושלך לרגע וקול צעדים טופף לעבר הכניסה . הדלת נפתחה.
בפתח עמד בחור צנום, לבוש בתחתונים וגופייה וראשו עטוי בבנדנה.הוא היה מוכר לי איכשהו.אימצתי את ראשי אך לא יכולתי לשים אצבע מנין.
ברקע הייתה פתוחה הטלוויזיה ללא קול.על המרקע הוקרן סרט כחול.בחורה בלונדינית בעלת חזה שופע מצצה לבחור חבוש מגבעת.בחורה ברונטית התחככה בה מאחור.
עוד לפני שפתח את פיו,הדפתי אותו מעלי ונכנסתי תוך שאני מושך אותו מהצוואר,דקה אחרי הוא כבר היה כפות,פיו נעול,ומבטו הנזעם נראה פטטי, ובליל ההברות שניסה להוציא מפיו הכפות,עוררו את חמתי,סימנתי לו באצבע ,שקט,וכשלא פסק הטחתי את ראשו בקיר בעצבים,גוש הבשר גלש לאיטו לרצפה,התעלף החרא הקטן.
הפניתי את מבטי לסקור את החדר, לא ראיתי כלום אך שמעתי רחש קל,ידעתי שיש שם עוד מישהו,
התקרבתי לכיוון הרחש שבקע. זיהיתי את הקול, הייתה זו התייפחות חרישית ועצורה מפחד.
הבכי נשמע מתוך האדמה, הבנתי, יש כאן מרתף.חציתי את המבואה , גרם המדרגות
החשוך והאפל נחשף.כך בחשיכה הגמורה מדדתי צעדי אט אט,נותן לעיניי להתרגל לאפלה,אישוני נפערו לרווחה,אך לא ניתן היה לראות מאום. צעדיי רגליי פצפצו והדהדו בחלל שלתוכו נכנסתי,
גם דופק הלב שלי הדהד, אך בסמוך אלי היה דופק לב שהלם מחרדה ונשימה עצורה,
הרגשתי שזה במרחק יד ממני, שאפתי אוויר להריח את הגוף, ריח אשה.
הסתערתי לכיוונה,
אך הגוף חמק ממני,חשתי בשדיה,היא היתה מלאה,חשתי בזיקפה שתוקפת אותי,וידעתי שבעוד רגע קט היא תאנק תחתי.
ואכן בנסיון השני כבר אחזתי בשערותיה,ובטרוף גררתי אותה על רצפת המרתף הקרה,
לא ראיתי לאן אני פוסע, ולא על מה היא נגררת, גופנו נחבט בקירות ובעצמים לא מזוהים,
הרגשתי שאני חייב לזיין אותה, ועכשיו! חדרתי באחת לתוך הכוס שלא ידעתי למי שייך,
נשכתי את הבשר בתאווה, הרגשתי שהיא הופכת דביקה,דם, זה דם. אך אני חשבתי כמה זה מתוק,
הגוף הזה,ולא שמעתי את קול צרחותיה, בכח הפכתי אותה על ארבע,רוצה את הרקטום,ועכשיו!
החדרתי אותו כנגד כל טבעות הפלדה, שניסו לחסום את ראש הזין הבוער מתשוקה.
גמרתי!!!!!!!!!!!!! קילוח ענק, הזרקות אין סופיות, השארתי שלולית לבנה,קמתי,בדרך מהיציאה
ראיתי את הבחור,בן זונה רצה להפריע לי,מניאק.
אותה, לא ראיתי ובטח לא אראה לעולם.

אומ צה אומ צה אומ צה אומ צה בום בום בום בום בום

טראנס אתן לך בראש,בום בום בום בום בום בום בום
אוהבת את הביט, אה,בום בום בום בום בום בום
מסתכלת עלי, בום בום בום
מי אני, כלבה,בום בום
מצצי בום בום
איך שהווליום הולם בום בום מ ציציציציציצי בום בום בום בום בום בום
בוםםםםםםםםםםםםם
ששששששש
עכשיו לקקי,אפס
שימו לי כינורות ,פרטו לי על נבל,
אני המלך.

אמרת שאת רוצה לתת אותך לי,ולהיות לי מושלמת,
שתקתי.
ביקשת שאחייה אותך,
חייכתי
הבטחת שתעשי הכל שאהיה מאושר.
אני כבר מאושר קטנה שלי,
אך יש עוד משהו,
משהו קטן,
תקשיבי
לי
ששש...

פנטזיה
עד מתי לבבות אוהבים יהיו רופסים ודואבים ללא עצמאות וגאווה,
למי נכנע הלב העלוב ,ומי שלח ידו לעקור ולעקוד לב נרעד באפסיותו.
האם, להשתטח בשל אידיאה המבטיחה עונג בל יתואר,אך מותירה אדמה
חרוכה, וצלקות עד.
אכן כן הפחד לאבד אהוב אשר טומן בחובו את כל יסוד רגשנותנו,
דרכו אנו מתוודעים ללבת הרגש,במעמקי ליבנו החשוך מתמכרים ללהט
אשר נעלם בחיי היום יום...

כאן המקום לבאר את היתרון העצום בזה העניין.

הבה ונדמה את ליבנו לאדם, ההולך במדבר צחיח ויבש,ואין בידו מזון ושתייה,
שפתותיו חרבות,שמש קופחת על ראשו ללא רחם, ובשקיעתה מותירה קור עז
ואפלה קודרת.
אין אני ארחיב על עוצמת תלאותיו, זאת אשאיר לדמיונכם,שמא ימס לבבכם.
אך לחסרי הדמיון אעזור מעט..דמיינו.צינה, צימאון, תשישות...חידלון.ו
...לפתע,..
נשמע קול רחש קל, ומתוך העלטה הופיע דמות אדם,רכוב על סוס עמוס לעייפה,
ללא מילים החלה הדמות לפרוק את משאה ,צמא? הרי לך נאד מים חיים,
צינה? עצים ואש לחימום ואווירה,רעב? בשר צלי לשובע
,אך החשוב מכל,אוזן קשבת וחיבוק תומך.
והלב הבודד צהל,כי ידע לפתע רגעי אושר אין סופיים.ואף בשנתו חלם הלב על כך שזכה
להיות כה בר מזל,תחושת פרפור חש הלב ,ריחוף קל ,עונג, להט הס,
תקשיבו להם ,קראו בקול רם את השורה הבאה !!! ו תשמעו אותם...

או אה או אה או אי או אה או אה או אי אייייי

...והעולם סביבם משמש רק תפאורה,זיו כוכבים מעל, שפתיים נושקות מטה,
רחש של תשוקה שבאה לסיפוקה, ושקט של שינה עד שיאיר השחר.
עם בוקר ראשון בצאת החמה,חמקה לה הדמות כשהיא לא מותירה אחריה עקבות ושריד.
רק רמז קל שהיא תחזור,והלב?הלב, למרות ייסוריי המדבר אשר ציפו לו,המה בעוז לאותה דמות עלומה
ויחל בכל נשמתו למפגש נוסף, ולו אף לרגע אחד.

למחרת עם רדת הערב עדיין לא נראתה הדמות באופק.

היי רחש צעדים...
לא האמנתי למראה עיני, מישהו מתקרב, ניצב מולה, נדהמתי ...
אלוהים אדירים..... זה... ז ...

היי ,
אז מסתבר שמחקתי את הבלוג שלי בטעות,בגלל פוסט אחד שהטריד אותי בעין.
הצטערתי,והוספתי את הצער הזה לרשימת הצערים שלי,ומהר מאוד הוא מצא עצמו בתחתית בין האחרונים,וזאת משום שיש אצלי צערים גדולים יותר,אף עד כדי מועקה.אך צער יש כאן לכולכם,לכן לא אלאה אותכם בנושא הזה.
שאדבר על אושר? על אושר אני יכול לדבר,אך לא להרגיש,מדוע?
כי קבעתי לעצמי תנאי,שרק אם אמצא את מה שאני מחפש,זה יהיה מושלם.
אומנם זה טיפשי להתנות תנאים,ובטוחני שכולכם מחפשים את מה שאני מחפש,
אולי נתאגד ונחפש בקבוצות,לפי שעה זה בחזקת נעדר.
כל מי ששמע ראה או מרגיש,את הריק בחלל האושר,יותר ממוזמן אלי.אפשר להתחיל בטיפול נקודתי...