ככה וככה

שבת בוקר
אצחצח את האופנוע אבריק את הניקלים
אבדוק שמנים ואגרז גלגלים.
חולצה קצוצת שרוולים וגינס הדוק
מגפיים שחורים ומעיל עב עור,
רייבן בוהק וקסדה של אבירים

אני מוכן.

נהמת מנוע על כביש שחור פתלתל
שדות מוריקים חולפים ביעף
ושמים של נובמבר ממעל,מעונן חלקי
ואני נוסע,
ונוסע נוסע ונוסע ...

ולא מגיע אלייך

רק מהמחשבה
שפיטמותייך ידקרו את גבי
אני מאיץ את המכונה האדירה
עוצמת הברזל החם והלוהט
פועם ומתקדם מבין רגליי
לבין רגלייך...

יסורי וורטר הצעיר



...שמחותיה הראשונות מפסידות אט אט את טעמן,עד שהיא פוגשת לבסוף אדם,
אשר רגש טמיר מושכה אליו באין מעצור,ועליו היא משליכה עתא את כל יהבה.
את העולם סביבה תשכח,דבר לא תשמע לא תראה ולא תחוש,אלא אותו בלבד.
את היחיד,ואליו אל היחיד בלבד,תשוקתה. בלתי מושחתת על ידי תענוגות ריק
שבהבלים חולפים. שואפים כיסופיה במישרים אל המטרה.
רוצה היא להינשא לו,למצוא בהתקשרות ניצחית את האושר שבחסרונו היא מרגישה.
להנות מאיחודן של כל השמחות אשר אליהן השתוקקה.
הבטחות חוזרות ונישנות המשמשות כביטחון לעצמה, ליטופי גוף נועזים המגבירים
את נישימתה כליל.היא מרחפת בתודעה מעולפת קודם הרגשתן של השמחות,
היא מתוחה עד לדרגה העליונה,פורשת לבסוף את זרועתיה כדי ללפות את משאלות לבה.
ואהובה נוטש אותה .
המומה באוזלת חושים עומדת על פי תהום,חושך סביבה,אין היא רואה את העולם המשתרע לפניה... מוכר?

כשהייתי בתוכך לא נעלמו מעיניי דמעותייך
הן זלגו אט אט
מארובות עינייך לתוך ראי נפשך
הן נטפו
הן ביקשו
לעשות אהבה

רגשות? לא די בתשוקה?

אז זהו ,שלא רק הרגל. גם הלב, מעץ

ככל שרעמי התותחים מתקרבים אלי
אני חש צורך חזק לעשות אהבה,
אז בבקשה
טיל תהיה נחמד,אם זה אני הבא בתור,
תהיה סבלני תמתין קודם אגמור,
היא תצא מביתי,
ו
עכשיו
בוא
יא זבל 3 2 1 0
בווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווום

גם תאונה גם וירוסים במחשב וגם... השקט, שלפני הסערה.

לולא חשבתי שאת במקום מבטחים,לא הייתי נח אפילו לרגע אחד.
לאורך כל יחסינו, לא היה ההיגיון מנת חלקנו.
רק רגש עז וטהור של אהבה אין סופית אשר גלשה מליבנו המיוסר.
הכמיה והציפיה שאולי נפגש שוב הייתה מנת חלקנו מבוקר עד ערב.
התחושה שכל העולם אינו אלא תפאורה משנית,מפני שהקיום רחש בנו
רק כשנגענו זה בזו,התחככנו בוהן לבוהן אגודל לאגודל פה לפה.
עצמנו עין בעודנו מלחשים תפילה, תפילה שלא ניפרד עוד לעולם.
אהבתי אותך בשגעונך ובטרופך שלא ידע גבולות.
היית זקוקה לי בחולשתך ובאהבתך ואני אהבתי להיות כל מה שהיה חסר לך.
גם כיום שבגרת והפכת לאשה שיודעת לחשוב ולהשתמש בהיגיון בריא,
וליבך כבוש ועצור,גם היום אני אוהב אותך כי אני לא יודע אחרת.

יודע ועוד איך יודע.

מדוע ?
ולמה אנשים מעדיפים להתכתב,
מסנ'ר סמסים הודעות וכיוצא בזה,
למה מוותרים על הקול האנושי,
על איטונציה חום לחש מקצב

הפה כעיניים מסגיר ומקרב
אלף מילים כתובות אינן משתוות
למשפט אחד שיוצא מבין שפתינו

אצבעות אמורות לדבר במגע !!!

אני רוצה לשמוע אותך מתרגשת
נאנקת צועקת מתחננת רועדת צוחקת
אך אני רואה שורות שורות של מילים
שחורות מרובעות עגולות משולשות

אני רוצה לשמוע
מדוע ?
ולמה תשקיעי שעה בלהסביר
כמה ואיך ,דרך הררי מילים
בזמן שבמילה אחת
פה אל פה
אוזן לאוזן
ארגיש ואבין ללא מילים...

קשת וכינור עושים אהבה... לפתוח אוזניים ורגליים...

על העיוורון

אקדים ואציין שחברתי איילת כתבה את סיפרה ''היום בו מתה האהבה'' אם זכרוני אינו מטעני כך היה שמו,ובו אספה סיפורים על זוגות אשר לאחר שנים של אהבה נדמו רחשי אהבתם,ולא עוד.
הספר מדכא ואינו מותיר תקווה, לכן אזרתי עוז והחלטתי לתת לכם תקווה.

טרגדיות נועדו להלך אימים על בני האדם,הן סובבות ביננו במעין מחול שדים אקראי, ונדמה כי תמיד הן אורבות לנו מעבר לפינה. הן אינן נחלת הכלל,לא כל אדם נבחר להיות גיבור עלילה בעלת מכאוב עז, ואם כן, ישנן קורבנות שידעו להיחלץ ממצוקתם, ולא יאמרו נואש.

נתחיל במשפחה רגילה בעלת שלושה ילדים,בית צנוע , גינה טובלת בירוק, פרפרים מרפרפים עם בוא האביב,וחיוך קרן שמש ראשונה המאירה כחיוך תינוק שזה עתה התעורר.
לכאורה עוד יום חדש ורגיל,אך אללי לא לזוג שזה עתה יצאו את ביתם ,אלו לאסונם קיפדו את חייהם בתאונה מחרידה,לא אכנס לפרטים רק אספר על מוזריות הגורל, האישה נדרסה ראשונה וכשבעלה קפץ
לעברה ללא מחשבה שניה מכונית טועה בהבנת נהגה הרגה את אבי היתומים,כזכור לכם בשורה הראשונה של סיפורנו,שלושה ילדים...
גיבורנו הוא הבכור, ילד שגדל מתוך סיוט אכזר,ללא חום וללא חיבוק.
אמת, לאחר האסון כל האנשים בסביבתם ציקצקו בצער וכאבם היה עמוק וכנה,אך בפועל, להפתעתכם, הילדים גדלו לבד,ואני עד אמיתי לכך.
בית מוזנח ,חסר חום , וכל ילד חי לעצמו ובחדרו.
כל זאת חוויתי שנים אחרי ,הכרתי את דורון מהשכונה אך לא התקרבנו עד שחבר משותף חיבר בננו הסתבר שגם הוא מנגן,וכך היה לנו מנהג בלילות ירח מלא, הינו נפגשים לערב נגינה שותים ומשיחים
על מודעות,ספרים, וכיוצא בזה. חשתי שהוא בודד.חסר בטחון. אך זכרונו נחרט בי כי הוא הראשון שנתן לי להבין שישנם אנשים שלא יודעים מי הם ומה הם רוצים להיות,עד אז אני נשבע, חשבתי שכל אחד יודע מה הוא רוצה להיות,ושיש נתיב אישי וברור.האמת שהיתי בהלם כאשר ענה לשאלתי ,מה הוא רוצה להיות? אני לא יודע מה אני רוצה להיות ענה לי חלושות. וצחוק הגורל, כיום אני חווה זאת בעצמי בכך ש אויש מצטער שנדחפתי ,אני המספר,סליחה.
כעקרון ,בחור עקור ועכור היה הוא,מעט כסף,מעט מזל,מקבל את גורלו בהכנעה ובשקט.
לאחותו טלי היתה חברה,לא נאה ,ולא רואה ,כן מאלה שאתה רואה פעם ראשונה,ואינך מבין מדוע כשהיא מדברת איתך היא מסתכלת כאילו היא רואה משהו ניסתר,בעצם אתה לא מבין ישר שהיא מדברת אליך .אבל כן, זה אליך.מסתבר שיכולת ראייתה האפסי ניתן למימוש רק בזווית שגורמת למבוכה למי שאינו מכיר את הבעיה הזו,אני לא הכרתי, אך וודאי ששמתי עצמי כרגיל ויודע על עניין זה עד כמה שאפשר.

בביקורי הבאים הבחנתי שדורון מחייך אלי ממקום אחר ,כאילו משהו מילא את כוסו הריקה, נישבע לכם שלרגע לא חלפה בראשי המחשבה שהוא יוצא עם העיוורת,הוא היה נאה וסימפטי, והיא, נו אני יודע שזה נמוך היא הייתה עיוורת מכוערת ,הוריה חשו בוודאי עצמם אשמים בהטלת עונש על ילדה
חסרת סיכוי בעולם כה אכזר כעולמנו.
אך כנראה היא נולדה למענו,ממנה צמח לבחור בעל ביטחון שופע ומוביל,הוא היה מאושר, הוא אהב אותה ללא תנאי,תחשבו על הרגע שביקש את ידה,תחשבו על האושר שהציף את ההורים,אותה ואת עצמו, הם התחתנו .ולמה אני מספר זאת,פשוט פגשתי אותם אחרי שנים רבות עם ילדים שכבר בגובה שלי,ועדיין יכולת להרגיש שהם אחד ,עד המוות.
וזו שנולדה עבורי, מתה ,קברתי אותה במו ידי, לנצח

השתוקקות נולדה בין התשוקה והשפה
מתחקה אחר יערות הלשון
שלא ידעה להיברא
כשיפחה לכל מילה

תתפשטי שפה יפה
לשפה פשוטה
עילגת
נמוכה
עלובה
או,
הס
דממה...