ככה וככה

נולרתי ביפו,לפני שנים רבות,אימי יהודיה ,את אבי אני לא מכיר,ולא אכיר.
אימי לא פתחה את סגור לבה עד עצם היום הזה,לא תמונה ולא שביב מידע.
יש לי ששה אחים.שני אחים וארבע אחיות.אחד האחים הומו לא מוחצן בעיקר,
השני נרקומן,חסר שיניים ועמוד שידרה.הבנות נשואות והבית עולמן, אני מרוצה.
בגיל צעיר מאוד התחברתי לרחוב,אהבתי,כנופיות מכות.עישונים,ובעיקראת הפריצות לבתים.היכולת להכנס לכל מקום,לא פלדלת ולא סורג יכלו לי.
אינני יודע אם עשיתי זאת בשביל כסף או תכשיט,יש עוד דברים בעולם וחשובים
לא פחות,אדרנלין וכבוד.
אין לכם מושג מה זה המתח הזה. לעבור כל כך סמוך ליד אנשים,שאין אתה יודע
מה טיבם,או עד כמה הם מסוכנים. ולא להיתפש זה חוק!
נתפשתי.לא בתוך הבית,למטה בחניה.הסתובבתי למשמע קול האיש שמאחורי,
כשני מטר ממני עמד גבר נירגש,בידו האחת אחז בכלב ובשניה כיוון אלי את לוע האקדח
הטעון והמאיים,רגע נפלא אני מתגעגע.
הייתי רק בין 17,פחדתי,אבל קצת, למה? כי אני אחד שלא אכפת לו למות.גם היום.
תוך דקות מספר הופיעו הנידות,אורות הקוז'אק שיוו לזירת הפשע את התאורה
הכי מושלמת שיכולתי לבקש.טריקת דלתות,מכשירי קשר צורמים,ובני זונות במדים.
תוך שניות מספר הייתי חבול ואזוק.דם ניגר מאפי.להם מותר .
ובנידת משפטי גבורה בין סטירה לסטירה. זה לא כאב לי,הכאב היה בעלבון
שלמרות כל התנגדותי האלימה נאזקתי.
ולא כמו הבנות החמודות שמצפות לרגע הנכסף,.ואף מושיטות את ידיהן בהשלמה מאושרת,זו היתה פעם ראשונה ואחרונה שנאזקתי,כך נשבעתי,
אני איש של חופש.זאב ערבות,צריך וחייב מרחבים,
מאז ועד יומי האחרון שוטר הוא מושא לשנאה תהומית.וזה לא מתקהה עם השנים.היום אני בז להם בעליבותם.
מתחנת המשטרה היישר לאבו כביר. הופשטתי קיבלתי מדים ללא כיסים
והובלתי לתא המיועד לי. דלת הבדזל נסגרה מאחורי סיננתי קללה הסתובבתי
אך היה מאוחר מדי...התעלפתי. רק אחרי שאתעורר אוכל להמשיך,אני בקומה...