בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ככה וככה

חוזה עתידות, קורא ומפענח רקטומים,
לפני 15 שנים. 12 בינואר 2009 בשעה 18:24

שלי
זאת הדמות אשר חוה
פסל בעשר אצבעותיו
היתה או לא היתה

והצלם שבזווית עינו תפש
את דמות האבן שחיתה
בעצב נקישות איזמל

ואני שגזרתי את צלמה
מתוך פוסט חבוי באלפים
להיות שלי

כדי לשלוף אותך היום
תחת זכרונות עבר מאובקים

הארת את כל כולי
עוררת כל גיד שבי
כאילו אני הייתי הפסל
בטרם נגע האבן

כאילו היית האבן
שלא נגע בך
הפסל

לי-אורה -
שלך..
זה הכי.

ברת מזל היא
וגם אתה:)

לפני 15 שנים
ניני - מקסים.
מילים שמגלפות רגשות,
ומלטשות זכרונות רחוקים,
לתמונה יפה של נגיעה כמעט...
לפני 15 שנים
תמימה​(נשלטת) - איזה מילים ??

"ואני שגזרתי את צלמה
מתוך פוסט חבוי באלפים
להיות שלי"

אני בטוחה שהיא בחורה מיוחדת .. ((-:

לפני 15 שנים
קצרים - "הארת את כל כולי
עוררת כל גיד שבי"
אם כי לא הבנתי דבר.
אקרא עוד 12 פעמים
עד שאבין !!!!!

לפני 15 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - האבן המופלאה שנכנסה לחייך נסכה בהם אור יקרות
האבן שהפיחה חיים בקו מחשבתך
שגרמה לך מחוזות התרגשות שמעולם לא ביקרת בהן
שדאגה למלא את חייך ביצירתיות שלא חשבת עליה קודם.
והיא
האישה המופלאה והמיוחדת הזו
היא לא אבן
היא יהלום
שמור עליה
היא עליך
צרו ביחד את הניצוץ החזק ביותר עלי אדמות
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י