ככה וככה

לפני שנה מצאתי טבעת יהלומים,עדינה,ומיוחדת.
יהלום אחד במרכז שהיה גדול כמעה ,ועוד ארבעה,
שניים מכל צד,סך הכל חמישה בורקים ונוצצים.
השתעשתי ברעיון מי היא זו שתקבל את הטבעת.

לקח לי זמן לקחת זאת לצורף לקבל הערכה,
אך כשהגעתי לצורף,התאכזבתי,זרקונים הוא אמר.
אך הזהב אמיתי,העריך זאת ב400 שח'.
הודתי לו ,חזרתי למכונית השלכתי אותה לתא הכפפות
ושכחתי ממנה.
כעבור זמן החלטתי שאתן אותה לאיזו בת משפחה,
נכנסתי שוב לצורף הפעם למכר וותיק, ביקשתי שיארוז
אותה בקופסא נאה,למתנה.
הוא הרים את הטבעת בחן אותה בסקרנות,ושאל,יהלומים?
עניתי לו שאינני יודע,שניה אני אבדוק הוא אמר.
קיוותי שאולי הפעם יתמזל מזלי,ואכן הייתי בר מזל.
אלו יהלומים הוא אמר,יהלומים!!!
איך לא בדקתי קודם גם אצלו,הרי אני חשדן,על פי שני צורפים
יקום דבר,זה ברור.
הטבעת הייתה שווה כמה אלפים,כמה? אשאיר זאת לדמיונכם.
ובכל זאת חזרה לאוטו,נישכחת,וללא כתובת.
והשבוע הגיע יומה...
יש לי בן יפה תואר ואהוב,שהיה מחוזר מקטנות,שלא היה מוכן
לחוות את הפעם הראשונה,ללא אהבה. ואכן היא נמצאה,קטנה
יפה ואוהבת, היא קנתה לו מתנות מכל הלב,השקיעה
ולא מעט, השבוע חגגו שלוש שנים,היא הביאה ציור פורטרט
נפלא של שניהם,שאביה צייר בכישרון רב.
הוא הביא לה כרטיס ברכה,והרגיש שאיכזב אותה.
אני ידעתי שאני הולך לפתור את הבעיה לכולנו.
קראתי לו,שאלתי אותו אם הוא חושב שהיא תשמח לטבעת.
ברור, הוא אמר. יש לי משהו בשבילך. אתה חושב שזה יתאים?
התרגש הילד למראה הטבעת הנוצצת.
כל שנותר זה לדמיין איך היא הושיטה אצבע נרגשת,במקום רומנטי
ועם אהוב אמיתי.
ואני? ידעתי שטוב מזה לא הייתי מוצא...