ככה וככה

...''האם את כבר מרגישה בצורך זה?,שאל. אני חשה בו היטב,אמרתי לו.
טוב מאוד ילדתי היפה,אמר לי,חרבני לתוך כלי זה.והוא הביא לשם כך צלחת
מחרסינה לבנה ואחז בה בשעה שהתאמצתי לחרבן.הוא בחן בדקדקנות את הגלל
היוצא מהאחוריים שלי,מחזה עונג שהסב לו,כך אמר תענוג משכר.
משסיימתי לקח את הכלי,נשם לקירבו בהנאה עצומה את המנה המגרה שהכיל,
מישש נישק והריח את הגלל,החשק סיחרר את ראשו למראהו של גלל מצוין יותר
מכל שראה אי פעם,ביקש ממני למצוץ את הזין.פעולה זו לא היתה לרוחי כלל,אך בשל החשש שאכעיס את''דאוקר'' אם אאכזב את ידידדו הסכמתי לכל.הוא התיישב בכורסה
והניח את הכלי על שולח סמוך,שעליו שיטח מחצית מגופו,אפו מעל החרא.
הוא פיסק את רגליו,אני התיישבתי מולו,על כיסא נמוך יותר,שלפתי מפתח מכנסיו
שמץ של זין רופס במקום איבר אימתני,והתחלתי למרות סילדתי,למצוץ את השריד
היפה הזה,בתקווה שבתוך פי ייעשה מוצק יותר,טעיתי. מרגע שאספתי אותו אל פי
החל הליברטין לפעול,הוא לא אכל אלא זללאת הביצה הטריה והיפה אשר הטלתי עבורו.
העניין נמשך כשלוש דקות,ובמהלכן העידו התמתחיותיו והתכווציותיו על אחת התאוות הלוהטות והעזות ביותר.אך הכל היה לשווא ,דבר לא הזדקף,והמכשיר הקטן והמרושע
,לאחר שבכה בפי מרוב תיסכול,נסוג בבושה רבה מאי פעם והותיר את אדונו בתחושת דכדוך
,נטישה,תשיששות,אותה תחושה שהיא סופן ההרסני של התאוות הגדולות.''