בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ככה וככה

חוזה עתידות, קורא ומפענח רקטומים,
לפני 15 שנים. 14 בנובמבר 2009 בשעה 20:37

אני אוהב לחייך
ואכן אני מרבה לחייך
אך יש לי חיוך אחד אהוב
חיוך שצץ ועולה
באותו רגע מכונן
כשנאקת הכאב הצרוף ביסורים
נפלט בעמימות והופך לזעקת קורבן
או אז צופה בזגוגית העיניים
ונזכר במבט העגל טרום שחיטתו
חידלון מתרפס חסר שדרה
ואיך כעת
בידי רכיכת בשר שאך לפני רגע
הייתה שפחה אהובה
זה הזמן לעלות את סף הכאב
לראות את סבלך ולחייך בעונג רב
את אותו חיוך אהוב...

Josephin​(לא בעסק) -
כשאנחנו רואות את החיוך הזה על פניכם, זה חיוך שווה אלף מילים.
שבוע טוב.
לפני 15 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - אני לא הייתי נהנת מחיוכו של זה שרואה בנשלטת שלו
קורבן, עגל טרום שחיטתו, רכיכת בשר
או שאר דימויים שלא עושים טוב ליחסי השליטה
(בעיני... לגמרי בעיני...)
שבוע נפלא
לפני 15 שנים
שלגי - ולא סימני השיניים הם אלה אשר בהכרח גורמים לכאב העז ביותר..
וכמובן איך אפשר בלי:



לפני 15 שנים
לי-אורה -
אתם גם נמדדים
ביכולת שלכם להתמודד..:)

}}{{
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י