ככה וככה

הלילה ירד עלטת רפאים בחוץ, הסתיו בחוץ מסתבך,לא סגור אם להשאר או ללכת,
לי זה לא חשוב,גם כך אני גר בבית ללא חלונות,מרתף בטון,ללא טלויזיה,או כל קליטה
אלחוטית משום סוג, נכון שחשוך וקודר,וכביכול אמור לשעמם,אך אני מאושר,טוב לי כך,
אם אני רוצה לגלוש אני עולה לבית קפה שמעלי,וגולש להנאתי,תמיד יש אינטרקציה עם
אנשים, למשל כעת כשאני כותב, 2 מטר ממני יושבת אשה, בשנות השלושים המאוחרות שלה,
אני מרים את הראש ודופק לה חיוך מזמין, היא לא מחייכת,אך עיניה כן, הרגשתי.
רגע הזיהוי, שפת הקודים ללא מילים,כולכם מכירים.
אני מרגיש איך הזכר שבי נעור, ההרגשה שהשתנה משהו באוויר, יש לעשות מעשה,
ובמקום לכתוב פה, מוטב שאארגן שהיא תגיע אלי למרתף, נראה לי שעוד במדרגות היורדות
אבצע בה את זממי, אז אני ניגש, מקווה ללילה מטורף, אולי יהיה לי חומר לכתיבה...

אני: ערב טוב
היא: (מבט שואל) גם לך
אני:שולח יד לסנטרה מסיט אותו מצד לצד ומסתכל אליה באלכסון,
אני יודע מי את, לחשתי לה באוזן,
קומי!