ככה וככה

מזה זמן רב אני שומע קולות
קולות הקוראים לי לבוא
באופן עקבי אני מסרב להאזין
אך לראות אני רואה מצוין
אני יודע אחר שנים
שהסימפטום חוזר ונשנה
אני יודע גם שיש ידע רב
הדורש תשלום ולא במצלצלין
אלא בדבר היקר ביותר של חיינו
רגשות
אישית אני מאמין כשיש תשלום באיברים
זה מוחצן והגוף הנכה מנסה לפצות על כך
אך ברגשות ,מה? איזה פיצוי ניתן לנפש?
מהם הכלים לפצות בכלל?
כיסא גלגלים,קביים? פלסטר? תחבושת?
מאומה,ברגשות הכל נשאר חשוף
הפצע מדמם,והמזור היחיד לכך הוא הזמן
אדון זמן עובד לאט, לא בדקות לא בשעות,
לא בחודשים, ולעיתים גם לא בשנים

שוב הקולות חוזרים,
עוד פרידה,עוד צער,עוד געגוע,
עוד אדם מיוחד ההופך לזיכרון אהוב,
ועדין צמוד בחוזקה לאותה מרצפת חיי,
כמעט וצעדתי קדימה, אך לא,
נותרתי מאחור ...
מביט קדימה מחפש את האופק
אך הוא,
לקח את עצמו,ונעלם