מזג האוויר משתנה משניה לשניה, גשם עב טיפות שטף את הרחוב,
עננים הפורקים את נטל משאם בעוז, ללא הבחן,
קר לי,
רוחות נושבות בסערה מצליפות על פני,אין זמן אני יודע,אין זמן.
מחיש את צעדי,אני יכול לה לרוח הסוערת,
גם אני סוער גם לי יש רוח,אני נחרץ.
מתקדם ללא הרף,
ספוג גשם חוצה שלוליות, נעלי כבדות,אך לא רגליי.
קר לך,
אני יודע שהבטחתי,אני אקיים אני אקיים,מילה זו מילה,נשבעתי.
ראיתי את דמותה מרחוק, אזוקה תחת גשר מט ליפול.
מסביבה עדת כלבים נוהמים וחושפי שיניים,
לאאאאאא,צעקתי,ניפנפתי בידי חיפשתי אבנים להשליך
איזה מוט מאיים,אך הם החלו לצמצם את המרחק מגופה,
וכשכבר הגעתי...
היא עמדה עם רגליים מפושקות,וכל כלב בתורו ליקק את רטיבותה
עיניה היו עצומות,ידיה עדין מאחור אזוקות למעקה הישן.
כלבה בת כלבה, אוקיי בואי נראה...
הוצאתי את התת מקלע האהוב, טענתי,וללא הבחנה יריתי לכל עבר,
כעבור שניות צנחה מהאוויר, ציפור אומללה שכנראה נפגעה מכדור טועה,..
FINE
לפני 13 שנים. 28 בפברואר 2011 בשעה 20:47