תקשורת

אם לקום וללכת או לנסות עוד.

ואני כן טיפוס החלטתי אך פה יש חוסר איזון מוחלט בין לוגיקה לצד הרגשי.

לוגית, אין שום לגיטימציה להשאר. חד משמעית צריכה לקום וללכת, אין מה לבנות פה זה לא שווה את הנזק שייגרם בשאר הרבדים בחיים בכך שאכנס לעוד קשר לא מתפקד, וזה פוגע לי בעבודה.

הגעתי שוב בלי מצב רוח לעבוד בגלל חרה בחיים האישיים.

לא יכולה לעשות את זה יותר, קשר זוגי לא אמור לגרום להרגשה רעה ופגיעה בצד העסקי.

בטח לא כאשר הוא עוד בטיטולים.

ואז יש את הצד של חשיבה מהזין של ממש נמשכת ובא לי אליו. אבל אין התאמה גם שם שחושבים על זה.

לא בא לי לעזוב בכלל אבל יודעת שחייבת.

ועדיין לא מצליחה להחליט. מה זה הטמטום הזה?

בין אם נולדו בארץ או לא, אין חמימות אמיתית.

קשר חדש, מנסים להתחבר. ממש מצתחן בעניי בפגישה ראשונה, גם בשניה.

בשלישית כבר התחלתי לאבד עניין ולקראת פגישה רביעית אין כבר שום עניין.

מנסה לתת לזה הזדמנות, באמת שכן.

אבל אם אין חיבור תקשורתי וגעגועים מעבר לסתם הרגשה טובה סבירה כאשר מבלים יחד, אז אין זה יתפתח רגשית בדיוק?

כל יום שעובר רק מאבדת בו עניין יותר במקום להצליח להתקרב.

ולא, לא שכבנו עדיין. ובקצב הזה, לא סביר שנשכב אי פעם גם.

ולנושא אחר, הכמות מפגרים באתר שפונים, מבטיחים שמכבדים גבולות ומבינים שהם עבורי הידיד ההומו שמקטרת להם על כאלה שיוצאת איתם בפועל, שזה לא מפה. ואז מנסים להתחיל, היא אבסורדית.

וירטואלית כבר 13 שנה באתר, וזה הולך להמשיך כך.

מבינה שאצל חלק מהאנושות לא = כן.

אצלי לא = לא.

אין גמישות. 

בחייאט תעברו את גיל ההתבגרות ותפסיקו לנסות ולבזבז את זמני בשיחות סרק עם מנותקים מהמציאות שפה למטרות אחרות. 

הצלחתי!! אני על 100 אחוז ויש עוד שבועיים עבודה אז מלא זמן להגדיל תוצאות! ובדקה אחרונה חחחח

מבסוטית אש ^_^

:))))))

YAY

עולם מצחיק. אתמול בכיתי לאחד הבכירים שלא הצלחתי להגיע למה שהצבתי לעצמי כמטרה סגירה, הייתי מתוסכלת.

והיום בישיבת צוות מסתבר אני במקום ראשון בקבוצה שנמצאת בא חחחח

שזה מעודד רק חלקית כיוון ועדיין לא מדובר על מי יודע מה מבחינת אחוזים וממש לא מה שמחפשת, אך יש כמה מעולים ממש בקבוצה שלי ואיכשהו אני עדיין מקום ראשון חחחחח איך?

פייר, התעודדתי קצת. עדיין לא איפה שרוצה להיות על פי היעדים שאני הצבתי לעצמי אבל בכל זאת, מסתבר מצבי בסדר ואני סתם קשה מדי עם עצמי.

בדרך כלל אחרי לילה לבן 1 ויום עבודה, אני מגיעה הביתה בצהריים ונרדמת לא משנה היכן מתיישבת בבית.

אוטומטי.

אני כבר בלילה שני, והיפר לגמרי.

ולא מוטרדת מכלום, להפך. מבסוטית. 

למה כיבינימט לא נרדמת?

חשבתי אולי מוטרדת מהקטע עם האקס, אולי חוסר כי הינו מדברים כל יום שעות וחברים הכי קרובים ופתאום לא הסכמתי לדבר איתו כלל טלפונית אז אמרתי יאללה, אסלח לו ואסכים להשאר ידידה ונדבר מדי פעם טלפונית.

ודיברנו טלפונית, כרגיל איזה שעה או שעתיים, מי זוכר.

חשבתי בטח ארדם אם התת מודע היה לא רגוע עכב סיבה זו, הגיוני שזה יעבוד. נכון? אז זהו שלא. 

לא מוטרדת מכלום, במצב רוח ממש טוב ואלוהים יודע ממה ולמה כי לא ישנתי משלשום.

שמישהו יסביר לי מה קורה פה כי זה שריטה חדשה.

מוזר לגמרי. -_-

מה כיבינימט עובר אלי היום

עד שמצאתי דייט סוף סוף, נתקלתי באחד פוטנציאלי מהמם בעבודה. דווקא ראיתי אותו מלא פעמים בחברה אך לא התייחסתי אליו, לא היה סיבה לא הכרתי, לא שמעתי אותו מדבר, אז לא פיתחתי עניין.

אבל וואי, מהמם. וגם פנוי לשם שינוי ובגיל סביר.

לרוב אם בא לי על מישהו הוא או ג'יי, או נשוי, או חברה או מאורס, אז ציפיות אין. אבל רווק אשכרה, קטע

אז אחרי שנפרדתי סופית מהבן זוג בפעם אחרונה בהחלט הוא עדיין רוצה שנשאר בקשר ידידותי, אני כבר פחות כי לא סומכת עליו אך הסכמתי.

הכרתי כבר מישהו חדש והמשכתי הלאה ונפגשים בשישי לראות סרט וכמובן שלא ציינתי שכבר הכרתי מישהו אחר כי לא בעניין של לפגוע. אך כן הייתי בטלפון עד מאוחר עם החדש אתמול אז לא יכלתי לענות  לאקס והתנצלתי על כך.

והוא היום ממציא שהיה ביום פנוי עסוק עם אנשים ולכן לא דיבר איתי עד מאוחר.

קודם כל לא קבענו לדבר.

שנית, אין לי עניין לדבר.

שלישית, נעזוב שיודעת שזה שקר את מי זה מעניין שנמצא עם אנשים ובאיזה ניתוק מהמציאות אתה חיי שחושב שאחרי כל מה שעשית אשכרה ניתן לגרום לבן אדם שלא רוצה שום קשר איתך, לקנא?

לקנא במה, שמישהי חדשה הולכת לסבול איתך כמו שאני סבלתי איתך? זה אמור לגרום לי לקנא? באיזה יקום אתה חיי?

ואני לא יגיד לו את זה. כי למדתי לשמור על הפה שלי עם השנים. אבל בחיי שזה פטטי כל כך, ובעיקר עצוב כמה אתה מנותק מהמציאות.

איזה מישהו שמדברת איתו שאל אותי כמה שוקלת, אמרתי לו בערך מה שנראה לי כי אני די אותו משקל כבר מהגיל שהגעתי לגובה מקסימלי וזה היה ממש מזמן. אז עליתי על המשקל מסקרנות לבדוק ואני 3 קילו פחות ממה שניחשתי, ועל פי מושגים רפואים של מה המשקל התקין ביחס לגובה מסתבר שאני בתת משקל חחח אמורה להיות קילו יותר מסתבר.

שזה מוזר כי הסתכלתי על עצמי ערומה היום ויש אחלה תחת, הכל עגול ונראה טוב ולא נראית תת משקל כלל, נראית טוב. 

תמיד ששומעים תת משקל מדמיינים אנשים באפריקה או משהו כזה.

יש הרבה דברים קשים בחיים אבל אם יש משהו שטוב וקבוע  שאני מודה אליו מלבד היצורים האוהבים שגרים איתי בבית, זה הגנטיקה שלי. 

שנים, ואוכלת לא ממש בריא, לא בריא בכלל אם נהיה כנים אבל מנסים לשנות הרגלים ועדיין הגוף במצבי לחץ או עבודה עמוסה או סתם כי בא לו פשוט מוריד משקל בצורה מפגרת ללא שום תזוזה חחחח

מקווה שלא פתחתי פה לשטן כי בגילי אמורה לעלות במשקל בקלות אבל טפו טפו, נעים לי להסתובב ערומה בבית ואוכלת טוב ועדיין המצב לא השתנה פיזי.

הפוסט הכי שטחי שרשמתי אי פעם, והכי נשי, אבל מדי פעם גם לי מותר חחחח

הוא הקרמה, מחשבה שמי שעושה רע בסופו של דבר זה חוזר אליו. זה לא אידיוטי שאנס או נוכל או אנשים מסוג  שטן שעושים את עצמם מלאכים ופוגעים באחרים ומנצלים יחיו 50 שנה באושר ואז פתאום קרה להם משהו רע אז זה קרמה וקיבלו מה שמגיע להם?

לפעמים לא מצליחה לרדת ללוגיקה אנושית, וכנראה מעולם לא אצליח.

יש נציג בעבודה, גמד נמוך ומכוער שכל הזמן מחייך, הבעיה היא לא שהוא נמוך, או מכוער, או החיוך הסארקסתי הקבוע. הבעיה היא שהוא דומה 2 טיפות מים לבן אדם שגרם לי לא לסמוך על אף אחד. מישהו שתקף אותי לפני שנה פלוס וגרם לי לפחד מהחיים עצמם, גרם לי להזהר מהכל וכולם להבין שפסיכופטים יודעים להציג את עצמם כמלאך וצריך להזהר לא רק ממי שנראה כבן אדם רע, אך במיוחד מאלה שמציגים ונראים כאנשים הכי טובים שיש.

וזה אפילו לא מישהו שיצאתי איתו, סתם נוכל מנוואל.

והנציג בעבודה מסכן לא קשור ולא אשם, אך כל יום שרואה אותו גורם לי לחוות את התקיפה והגהנום שהעביר אותי כל יום מחדש.

אבל מי צריך שינה, נכון? עייפות כרונית תמיד טוב

אתמול בעבודה משכתי משמרת למרות שבאתי בבוקר עם שעתיים שינה. אך חצי חודש לא עבדתי, הייתי פיזית שם אך לא ניסיתי בפועל לסגור מי יודע מה. הייתי מוטרדת/עסוקה בדברים דחופים יותר שהייתי צריכה לסדר בחיים הפרטיים.

אז חזרתי לעבוד בשיא הכוח וחזרתי לסגור עסקאות ביומיים האחרונים שעבדתי. שבת ושלישי. ראשון שני הייתי בחופש.

ואתמול הייתי לא מבסוטית לאחר שסגרתי עסקה בבוקר כי עבר רק על 800, אז רציתי לסגור עוד עסקה אחד ולכן נשארתי עד מאוחר.

לא הצליח.

ואז מישהו לידי אמר שבשישי זה יום האחרון שלו בחברה.

שאלתי מדוע ואמר שסיים חודש קודם על 600.

שאל אותי עם אי פעם הצלחתי להגיע ל100 אחוז, שזה כולה לסגור 5000.

בחודש קודם וראשון בחברה סגרתי 8600, זה שטויות לסגור 5 אלף ולהגיע ל100 אחוז, צריך בישביל זה להשקיע 20 אחוז עבודה לא מעבר.

ואז אמר מה שאמר, אני קולטת שהוא סגר כל החודש פחות ממה שאני סגרתי היום, בשבת סגרתי אלף, ובסה"כ כולה חודש שני והוא תקופה ארוכה בחברה.

אני או לא דוחפת את עצמי בכלל כמו חצי חודש נוכחי, או דוחפת את עצמי יותר מדי.

אני בסדר סה"כ.

אבל חייבת לדחוף, כי נשאר חצי חודש. הייתי מבסוטית ממשכורת קודמת ממש, רוצה שידור חוזר