שיחה סטנדרטית עם האקס. נשארנו חברים טובים אז עדיין מדברים כל יום שעות.
וגם ככה הייתי מבועסת כי כל מי שבדקתי כאופציה לבן זוג הבא, צעיר ממני בעשור וזה לא מתאים.
כי למצוא את המראה שעושה לך את זה בגילי כנראה לא אפשרי היכן שעובדת.
אבל נעבור הלאה.
שיחה ארוכה, מספר לי מה עובר לאחרונה בעבודה והבנתי מה עובר לעומק וכמה קשה לו בתפקיד הניהול שנמצא בו ומה עובר.
וגרם לי לחשוב מחדש על הפרידה.
סיימנו את השיחה בנשיקות, אוהב/ נשיקות אוהבת.
כמו כל יום כי באמת אוהבים אפילו שלא מתאימים לקשר זוגי, לא תמיד נפרדים כי לא אוהבים יש עוד גורמים.
וגרם לי פשוט להתגעגע ולחשוב אולי ויתרתי מהר מדי ואולי הוא פשוט בתקופה בלתי אפשרית ולכן לא עובד לו הראש וזה מובן.
חושבת על לסלוח ולהבליג ולהבין שזה נובע ממצב בלתי אפשרי שנמצא בו ואולי לתת לזה שנה לראות שיפור ולא לשפוט לפי מצב נתון לרגע זה.
גם כי שחושבת לעומק, לא רק שבאמת אוהבים, אך גם בלתי אפשרי כמעט למצוא התאמה בחוץ.
אין כלום בחוץ, לא בגיל המתאים, לא כלום.
אולי זה פחד מכך שלא אמצה ואצטרך להתפשר על סתם ילד חתיך וצעיר מדי שיהיה נטו משהו זמני, ולא בא לי.
אני לא טיפוס כזה.
ובאמת אוהבים, אז אולי כדאי לנסות שוב?
מתלבטת.
