תקשורת

הביאו לי מחשב, אוזניות אלחוטיות וכל מה שצריך.

וזה משהו שמצד אחד תמיד רציתי, מצד שני חשבתי שזה יהיה כמו בתקופת הסגר הכפוי, בדידות נוראי וחוסר מוטיבציה לעבוד.

ממש פחדתי מאיך יהיה לעבוד בבית ואיך אסתדר.

אבל וואלה, ללכת לישון בלי לחץ שצריך לקום מוקדם להתארגן.

לקום דקה לפני שמתחילים, להשתין ולשים אוזניות ולהתחיל.

עזבו שהרווחתם 3 שעות שינה על הבוקר שהיה מתבזבז על דברים מיותרים, מקלחת, חיפושים אחר מה נשאר נקי ללבוש?

לדאוג לייצורים בבית שמאורגנים למחסור אנושי הצפוי,

נסיעות ארוכות.

במקום זה דמיינו:

פיג'מה, שיער מבולגן. מהכרית, ישירות למשרד.

וואלה, ליגה. נהנית אש. בנתיים לא בודדה ולא נעליים, עצם זה שיודעת שיש לי אופציה לעבוד מהמשרד מתי שבא לי, אין את תחושת המחנק של הקורונה.

ואין כמו לעבוד מהבית בפיג'מה. אין, פשוט אין.

עובדת כל השבוע אבל מרגישה בעבודה סגנון חופשה, כי אין עייפות. אין לחץ של לקום בזמן, של מה קורה עם מי שנשאר בבית לבד, אין כלום.

חופש. 

ממש מבסוטית מהמצב הנוכחי בחיי. ממש ממש מבסוטית. 

ולגבי מוטיבציה? מסתבר אני הרבה יותר מרוכזת וממוקדת לגמרי לבד. אין ירידה בהשיגים כמו שפחדתי שיהיה.

בקיצור, טוב בתקופה אחרונה.