מחייך לעצמי ולפעמים עוד יותר :)

חה,

הגורל ממשיך להטל בי כאילו דבק בי ממזלם של מקשקשי הכוסות האורבים לנו בצמתים או כמזלם של מגרדי החיש גדים הסדרתיים.

לפעמים עולים בי הרהורי כפירה, מחשבות של "אני ארים ידיים ואוותר", אך תמונות השבויים המיצרים ממלחמת ששת הימים המרימים ידיים ועינייהם המפוחדות עומדות מול עיניי כאילו זה עתה עלעלתי בספרי התהילה ביחד עם אבי.

לעולם לא אהיה כמותם וארים ידיים, מה עוד שאני לא עושה שחי. אני משיר את מבטי אל מול הגורל המתעתע. מבט מלא בוז, מבט של "זדיין, אני לא נשבר". לפעמים הוא מפחד ולוקח צעד לאחור אך כשאני חוזר לשגרת יומי הוא צועד במהירות ומחבק אותי בזרועותיו הדביקות.

לכן גורלי היקר \ או שלא
גורל, קארמה, אנרגיה....איך שלא קוראים לך. אני אמשיך בשלי. אמשיך לחייך, לצחוק, לאהוב, לתנות אהבים, להיות נאהב, לגדל ילדים, לחלום, לחבק ולתת. אתה יכול להמשיך להצמד אלי לרגל כמו איזה פיקינז חרמן אבל אני מאידך אמשיך לצעוד. אתה יכול להמשיך להיות אבן ריחים על כתפי אל אני נצר ל"פלאחים" שמשכו מחרשות ומשדדות (השודדות זה מהצד השני של המשפחה) בתנאים לא תנאים. אתה יכול לעצום את עיני בכפות ידך המטונפות אך עדיין נשארו לי 5 חושים למצוא את הדרך (לא כולל ההוא שלמטה).

אתה יכול להמשיך לשחק איתי את המשחק, אני מתחיל להתרגל אליך, אתה כבר לא כ"כ מפריע. אתה כ"כ קרוב להצטמק ולהעלם...הינה זה בא...אתה מרגיש את זה? 😄

נשיקות.