אני לא מצליחה להבין עם זה התקופה שיום ההולדת שלי מיתקרב שמביא אותי למין אדישות וחוסר רצון לעשות כלום וכלום לא משמח אותי הכול מעצבן אותי
או שאולי זה משהוא אחר שעובר עלי
נמאס לי לחשוב על הכול כל הזמן
אצל מי הבנות, מה להכין להן, לאן לקחת אותן, מתי לצאת מהעבודה, עם אני איתן מה לקחת איזה אוכל צריך להכין
האים התינוקת קיבלה מספיק אוכל שהוא לא ציצי
האים הציצי מספיק לה, אולי מספיק לי אבל היא לא אוכלת מספיק יפה, אז לישאוב לה כשהיא לא איתי שלא יחסר לה, וכשהיא איתי לתת אוכל או להניק כמה מיכל דבר
ועם יוצאים אז כמה אוכל להכין לגדולה כי לקנות זה בעיתי ושלא תיתבאס שאין כמעט מה לאכול
ועם כבר הולכים למקום מיוחד בשבילה והיא לא ממש רוצה כלום אז סתם תרחנו וזה יקר ורחוק ו..... ..
ונימאס לי לחשוב על כל צעד ורגע
ולמה הילדות אצלי רק ככה ולא יותר
אבל זה קשה יום שלם אבל גם לר מספיק
ואיך שהוא שום דבר שאני עושה לא מספיק ולא טוב לאף אחד
לא מצליחה פיתאום לשתף אותו
ומה שרצינו לעשות ליום הולדת התבטל ולא בא לי כלום
בא לי לבכות ושלא יפריעו לי
ולהעלם קצת לתוך עצמי ושמישהוא אחר ידאג להכול
איכסה לי ואני לא מצליחה להבין למה ואיך להפסיק את זה
אולי עוד כמה ימים שיום ההולדת יעבור והלימודים יתחילו בתיקווה כמו שצריך והכול יהיה פחות דינמי ומישתנה יהיה יותר טוב
בעבודה פיתאום אני לא מוצאת את עצמי
לא מספיקה כלום בשום מקום
אוףףףףףףףףףףףף
