לפני 3 שנים. 3 באוקטובר 2021 בשעה 7:04
אני אוהבת להיות נעולה.
לסגור אותו בכלוב הקטן שלו, בלי יכולת לזקור את ראשו ולהכתיב בשתלטנות את הקצב שלו, עיוור לגמרי גם אם היו לו שבע עיניים. הציווי הגנטי חזק מכל אבל שירתתי אותו נאמנה, עכשיו אני מצווה. ארצה, אתה לא בשליטה עכשיו.
הו בולבול, גברי ונוכח שכמוך, צועד בגאון ומוביל אותי הלאה ומטה. לא עכשיו, לא היום, אני מישהי אחרת, יפה נשית ונהדרת.
"אפשר קצת שיווי משקל בטירוף הזה" אני שומעת אותך אומר, ולא מתווכחת. אבל לא, נראה שאי אפשר, היום אני שולטת אבל הוא ישתלט מחר.