נהוג לכתוב בט' למיטב זכרוני אבל הזמן מתקתק אז תיק תוק
עוד בוקר, עוד שבוע הכל נמס יחדיו לשלולית בעלת צבעוניות כעורה גם בחוץ הכל צבעוני ולאו דווקא מכוער אבל עמוס, כה עמוס והחושים קורסים אינם עומדים בשטף הגירוי הבלתי אפשרי ואני לא רוצה לצאת אני נשארת
ותיק תוק, או טיק טוק, לאף אחד לא אכפת, חוץ מלי
עוד עונה, עוד שנה דומה מאד לקודמתה המחשבות מתפזרות ואז חוזרות נדמה שהוא אותן המחשבות אך לא, הן לא, הכל שונה ללא היכר וזה מאד מבלבל הנסיון לזקק קיום מתאים כמו נידון לכישלון אין סופי ועדיין מנסה לחבק והקוצים ננעצים בכל גופי חותכים ומפלחים אותי לפרוסות בשר, בשר אני ולא יותר כשאאכל לא ייותר דבר ובכל אופן עולה מן הבאשה דבר מה, נפש היא מבקשת להיקרא והיא פורצת בבכי וגם אני נופלות אנו האחת בזרועות השנייה וממררות את עצמנו עד שנותר בנו המדבר, יבש וצחיח ובודד
אז טיק טוק, תיק תוק, טיק טוק