ברגעים מסויימים אני שואלת את עצמי נוווווווווו מה ?
מה האנשים האלה עושים שם בכלל , אני בחרתי לי אותם או שאיך שהוא פיספסתי את מהות הקשר פתאום , מה לעזאזל אני צריכה את זה .
אולי הבחירה שלי הייתה מוטעית , זה בסדר לטעות .או לפחות להודות בטעות .
סבא שלי שהיה האיש היחיד שהערצתי אמר פעם "כוחו של אדם היא היכולת שלו להודות בחולשותיו" , אוי סבא איש יקר , כמה צודק , כמה חכם
כמה נערץ , פאקקקקקקק כמה חסר אתה!!!
מעניין מה סבא היה אומר לי על האנשים שבחרתי לעצמי כחברים , ואין לי הרבה , לא רוצה !!!
מעדיפה לספור אותם על כף יד אחת וזה גם הרבה.
אני חושבת שגם את ה5 שיש לי אני הולכת לצמצם , מרגישה שעשיתי טעות קלה בבחירה , לא טורקת דלת פשוט בוחרת לא לפתוח אותה יותר .
הקרדיט שהם נותנים לעצמם הוא לא שלהם , אני לא קיימת בזכותם , וגם לא בעזרתם !
הקרדיט הוא לי על הרצון שלי , ואז על התמיכה שלהם , למה לעזאזאל לקחת מה שלא שייך לך לא בזכות ולא בחסד.
אני יודעת רק דבר אחד להגיד החוסר בטחון בעצמם הוא שמביא אותם למקומות האלה .
לטפוח לעצמם על השכם כדי לחזק את החולשות שלהם...אבל למה על חשבוני .
אז אולי הבחירה שלי מוטעית , אבל לא נגרם שום נזק שהוא בלתי הפיך , ואולי לפני שייגרם אחד כזה , אני אתקן את הטעות .
לא בא לי להגיד לעצמי שידעתי את זה ולא עשיתי עם זה כלום , אז כן אני כועסת על העיוורון שתקף אותי , אבל לאחרונה נדלק לי אור אדום שגם עיוור מוחלט היה רואה , ואם הוא מהבהב לי מעל ראשי אז זה הזמן לתקן את המנורה .
שתדלק לי בירוק , זה צבע יותר טוב לי , הוא מאשר לי את הבחירות שלי .
וכמו שסבא היה אומר : נבחנת, נמדדת , ונמצאת לא ראוי בכללללללללל .
חבר אתה לא חסר ...חפש לך חבר אחר ...אני לא רוצה אותך יותר !!!
לפני 15 שנים. 17 בנובמבר 2009 בשעה 12:57
