לפני 15 שנים. 3 במרץ 2009 בשעה 19:15
ישבתי באוטו, המתנתי בשקט, לא הדלקתי את הרדיו, הייתי צריך ריכוז מוחלט.
מביט בשעון - יש לה עוד 2 דק', אין מצב היא מאחרת.
דפיקות על החלון שלי, אני פותח אותו, מביט בה במבט בוחן, ומשתחררת לה דממה רועמת. היא, עומדת מחוץ לרכב ומביטה בי, לבושה במעיל גשם ארוך בלי שום דבר מתחת ונעלי עקב אדומות, בדיוק כפי שפקדתי עליה.
הרחוב שומם, השעה 1:30 בלילה, חשוך למעט מנורת רחוב אחת שמעירה מעלינו במרחק כמה מטרים ספורים.
"שלום אדוני" היא אומרת לי, חיוך קטן על פניה.
אם רק הייתה יודעת כמה המילה הזאת גורמת לי לחייך מבפנים - לא להראות, קשוח.
"שלום כלבה חמודה" - אני אומר לה בחזרה ומדליק סיגריה.
"תפתחי את הדלת שלי" - אני פוקד.
היא מבצעת, ואני מוציא את הרגליים שלי החוצה, מניח אותם על האספלט, עדיין יושב בתא הנהג.
הגשם פסק, כאילו משמיים, כאילו יש לי כוח עליון ושליטה לא רק עליה, אלא על העולם כולו.
"תפתחי את המעיל" - אני פוקד, מביט בעיניים שלה בזמן שהמילים יוצאות לי מהפה, בוחן את התגובה שלה. המבט שלה אומר הכל, מבט מבוהל, מפוחד ומרוגש.
עיניים חומות גדולות, חיוך קטן והמעיל נפתח.
אני מתמלא בגאווה, לא על שביצעה את הפקודה שלי, אלא שהיה לה את האומץ לעשות זאת, כבר שנים היא תקועה במערכת יחסים שלא מרגישה דבר, לפחות כך אמרה, ובעזרת כמה מילים קטנות גרמתי לה להרגיש... אני גאה בכלבונת הג'ינג'ית החדשה שלי.
אני לוקח שחטה ארוכה מהסיגריה, "תורידי את המעיל לגמרי ותשימי אותו פה בין רגלי".
היא מהססת, מסתכלת סביב... והמבט שלי עדיין נעוץ במבטה... היא לוקחת נשמה גדולה, ומורידה את המעיל, מניחה אותו בין רגלי כפי שפקדתי.
הידיים שלה מייד משתלבות סביב החזה שלה.
אני מחייך, יש לה גוף יפה, אין לה מה להתבייש.
אני לוקח עוד שחטה ארוכה מהסיגריה, ומביט בה עומדת ומחכה, מחכה שהפקודה הבאה תגיע.
דממה רועמת... אני נותן לה לעמוד כך דקה שלמה מבלי להגיד מילה, רק מביט בעיניה.
היא מבינה... והידיים יורדות מטה... נותנת לי להביט בה כפי שרציתי.
"תרדי על הברכיים, על המעיל" - אני פוקד ומצביע על המעיל שהניחה בין רגלי.
היא יורדת.
"תורידי את המכנס שלי לכרסוליים שלי, ואת התחתון אחריו"
הידיים הקטנות שלה יוצאות למלאכה, היא פותחת את החגורה, כמו ילדה קטנה שמחכה להפתעה, חיוך גדול על פניה. אני חושב שהיא חיכתה לזה הרבה זמן, המימוש של כל ההתכתבויות שלנו.
החגורה נפתחת, והידיים הקטנות ממשיכות במלאכה.
מרים קצת את הישבן, נותן לה להחליק את המכנס ממני, ואת התחתון אחריו.
היא מביטה, אבל לא מעיזה לגעת, לא מעיזה לדבר, מחכה, בדממה.
אני זורק את הסגיריה, שולח את היד שלי קדימה ומלטף את הלחי שלה, העור הבהיר שלה רח ונעים, היא מחייכת.
"לא ידעתי שהכלבה שלי כל כך חייכנית" אני אומר בחיוך.
היא לא אומרת כלום, רק ממשיכה לחייך.
אני תופס לה את העורף בכוח, ומושך אותה לאגן שלה.
"תענגי אותי" - אני פוקד בקול.
הידיים הקטנות נשלחות קדימה, אבל המבט שלי לא מאשר, הן ישר חוזרות לאחור.
מבולבלת, לא יודעת מה לעשות היא מוציאה לשון ומצמידה לביצים - בדיוק מה שרציתי.
אני שם את ידי על ראשה ומצמיד אותה אלי בכוח.
הלשון שלה לכודה בין הביצים שלי לסנטר שלה, והרוק מצטבר ונוזל, הפנים שלה רטובות לגמרי.
אני דוחף את ראשה מטה, היא מבינה ישר ופולשת עם לשונה לבין פלחי הישבן שלי.
מלקקת בתאווה - בשביל אחת שבחיים לא עשתה היא יודעת את המלאכה, אני חושב לעצמי.
צמרמורת עוברת בגופי, אנחה קטנה נפלטת מפי.
אני מרים את רגלי ושם את שני ידי על ראשה, דוחף בכוח. מרגיש את האף שלה מתחת לביצים שלי.
אני משחרר את האחיזה ומושך אותה מעלה.
יותר מכל ההתרגשות המינית, אני מתרגש שאני מקבל לשחק עם הבובה החדשה שלי...
היא מייד פותחת את הפה הקטן שלה ומנסה לבלוע את איברי.
אני דוחף את ראשה מטה ומרגיש אותו נדחף לתוך גרונה.
היא נחנקת, מנסה לנשום מהאף, אבל מתקשה, והידיים שלי עדיין מחזיקות את ראשה.
היא מנסה להשתעל אבל לא מצליחה.
הקולות האלה.... מוזיקה לאוזני.....
הפנים שלה מאדימות לגוון אדמדמם בהיר.
רוק מתחיל לנזול מצדדי השפתיים שלה.
אני משחרר.
היא משתעלת, מתנשפת, אני מחייך.
תופס את ראשה שוב ומושך אותה בחזרה אלי, שוב איברי נעוץ בתוך גרונה.
שוב היא נחנקת, משמיעה קולות של חניקה.
הפנים מאדימות, הרוק נוזל.
האף מצטרף לחגיגה ומתחיל לנזול, זיעה קרה על המצח.
העיניים פתוחות לרווחה.
אני משחרר.
היא משתעלת, מתנשפת, אני מחייך.
היא מנגבת את הנוזלים שהצטברו על פניה עם היד, כמו ילדה קטנה, כמו בובה קטנה, כמו כלבה.
אני מושך אותה בחזרה אלי, הפעם ידי על אוזניה, מושך מעלה ומעטה ומכתיב לה את הקצב הרצוי, היא מצייתית.
אני גאה.
היא מגבירה את הקצב, ולבסוף בשחרור מדהים אני יורע מטח של זרע חם לתוך הגרון הקטן של הג'ינג'ית החדשה שלי, היא נחנקת, אבל בולעת כמה שיכולה.
חיוך גדול על פני, מתאושש.
"קומי כלבה" - היא מתרוממת, מזיעה ומיוחמת, נוטפת.
"קחי צעד אחורה" - היא מדלגת לאחור, מבט מבולבל על פניה.
אני מרים את המכנס ואת התחתון, מכניס את הרגליים לרכב, סוגר את הדלת ומתניע.
מביט בה דרך החלון הפתוח, מחייך, ונוסע.
אני מגיע לביתי, נכנס למיטה וישן כמו תינוק.
Today was a good day...
