תורה יגיע

הסוף של נחמה תמיד מעיר אותי...

אתמול שוב פגשתי אותה...

נחמה...

היא לפעמים מאבדת את עצמה לדעת...

ואני כשאני מגיע בזמן אני מוצא עצמי מעבד אותה לדעת...

אתמול היא לקחה אותי לאיבוד...

אני עדיין שם אבוד, לא נרדם, חושב אותה,

מעלה עבודות שלנו...

זכרונות של שנינו...

חפירות שמעבר ללב...

היא תמיד עם עיניים גדולות שחורות כמוות, מביטה בי, ואז אני מבין שהיא קרובה לסוף.

ויודע שעבורה זה שוב התחלה.

ועבורי ...

עבורי...

זה שוב הסוף הזה שמעיר אותי בלילה.

ממתין לזריחה.