|
|
|
יש מגע של שניים שלא נאמר
הרוח רוצה
הבשר עצור
מוסר, נאמנות, תבונה
כובלים בשלשלאות
אנרגיה נעה תמיד סביבנו, שמיניות שמיניות
מחזרת אבל שולטת
מניעה אותנו לאן שצריך להיות
מרחיקה מהרצוי מניעה לנכון
תמיד שולטת בנו
תמיד נותנת קצת לשחרר אבל בצורה מבוקרת
צפויה כמעט
אנחנו לא מיוחדים
אנחנו פשוט קשורים באותה שלשלת
באותה אנרגיה
באותו הקסם המיוחד לנו
נגיעה
כן זה עדיין נכון
עוד נגיעה
השרשרת אומרת לעצור
עוד נגיעה
המעגל עוצר
הוא יתחיל מחדש בקרוב
לקחתי היום גלולת "היום שאחרי"
למעשה זה יומיים שאחרי.
זה קורה לפעמים כשאני יוצאת ובבוקר אחרי מתעוררת, אמנם בבית אבל במצב מחשיד.. דלת פתוחה... בגדים זרוקים.. ירכיים דואבות..
אני אומרת עדיף לקחת מאשר לא במצבים כאלו..כי אם אני לא זוכרת אז לסמוך עליו בקטע של הקונדום...לא...
למה להגיע למצבים האלו?
זה מנקה אותי
אני לא עושה את זה כול פעם
אבל פעם בכמה זמן אני צריכה לחלוטין למחוק את המוח
reset
ואז יש לי יום אחרי שאני לא חושבת על כלום
ישנה ומתקנת את הגוף
וכול מה קרה , טוב ורע, במהלך השבוע מתנקה
ואני לא חושבת עליו יותר
לא מציק לי.
האמת היא שלמרות שלמצב הזה אני מגיעה רק פעם בכמה חודשים,
לשתות אני יוצאת לפחות פעם בשבוע.
האובססיות הרגילות של החיים נעלמות
וכול מה שקיים זה אותו הרגע.
בלי מוח, בלי כלום
מדיטציה מסוג.
החיפוש דירות הזה מתיש אותי,
כול פעם.. אולי זה זה
אני צריכה ללכת לישון
אין לי כוח
אני מותשת
אני צריכה חופש אבל מי יכול להרשות לעצמו כשמתכננים משכנתא.
מתיש.
כמה פעמים שמענו את זה בדיעבד ואמרנו - איזה טמבל הייתי...
לפעמים זה נראה שהעולם חוזר על עצמו, השבוע, האוכל, היציאות, האנשים
וכמובן שזה למעשה לחלוטין שונה, כי את משתנה, מתפתחת, לומדת משהו חדש.
אין חדש תחת השמש
רק אנחנו חדשים ואותו דבר
התחלתי לכתוב בלוג אחר
בלוג ונילי
במקום ונילי
כזה שמפרסמים בפייסבוק וכול מי שמכיר אותך קורא
איזו תחושה אחרת..
בפעם הראשונה שקראתי את המילים הלכתי למילון
בפעם השניה כששמעתי את השיר התחלתי לבכות
לפני שנים רבות כשהייתי רק ילדה קטנה שברו לי את הלב בפעם הראשונה וכתבתי את השיר הנ"ל
איכה אחלום
כשבכוחי אף אין לנשום
ולא אדע מה יהיה
ולא אראה
ולא אזכור
טיפת המיים על הפרח
הופכת אט אט לקרח
והוא נשבר, נופל, נגמר
זו הדמעה האחרונה
כי לא אשמיע עוד קינה
ואם ליבי יעמוד דום
ולא אלמד שנית לחלום
כך הכול כמו יעצור
ונפשי כחור שחור
אור השמש לא תראה
את האור לעד תדחה
כאב דהוה, נעלם
אשר לא יגמר לו לעולם.
מאז אהבתי שוב, ובכיתי שוב, ולמדתי איך באמת עובד חור שחור.
אבל התחושה של הריסוק חוזרת כול פעם שהלב שלי נשבר.
האם יש באמת הבדל? אני שונה, הבחורים שונים, אבל הפעולה לא שונה והתוצאה לא שונה.
לעשות שוב ושוב את אותה הפעולה ולצפות לתוצאה שונה, טען איינשטיין, זו אי שפיות.
אחרים יטענו שלעשות אתאותה פעולה שוב ושוב זה OCD
אז השאלה היא אם אני לא שפויה או סתם אובססיבית.
