לפני 11 שנים. 29 בינואר 2013 בשעה 20:27
לפני שנים רבות כשהייתי רק ילדה קטנה שברו לי את הלב בפעם הראשונה וכתבתי את השיר הנ"ל
איכה אחלום
כשבכוחי אף אין לנשום
ולא אדע מה יהיה
ולא אראה
ולא אזכור
טיפת המיים על הפרח
הופכת אט אט לקרח
והוא נשבר, נופל, נגמר
זו הדמעה האחרונה
כי לא אשמיע עוד קינה
ואם ליבי יעמוד דום
ולא אלמד שנית לחלום
כך הכול כמו יעצור
ונפשי כחור שחור
אור השמש לא תראה
את האור לעד תדחה
כאב דהוה, נעלם
אשר לא יגמר לו לעולם.
מאז אהבתי שוב, ובכיתי שוב, ולמדתי איך באמת עובד חור שחור.
אבל התחושה של הריסוק חוזרת כול פעם שהלב שלי נשבר.
האם יש באמת הבדל? אני שונה, הבחורים שונים, אבל הפעולה לא שונה והתוצאה לא שונה.
לעשות שוב ושוב את אותה הפעולה ולצפות לתוצאה שונה, טען איינשטיין, זו אי שפיות.
אחרים יטענו שלעשות אתאותה פעולה שוב ושוב זה OCD
אז השאלה היא אם אני לא שפויה או סתם אובססיבית.
