סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לשד החיים

ממחשבותי על מהות החיים
לפני 12 שנים. 9 ביוני 2012 בשעה 12:45

שנתיים וחצי אחרי זה זה פתאום נראה כול כך פשוט
כול מה שחפרתי לעצמי כדי להבין ולנתח מה קרה.

לחצתי אותו והוא זרק אותי
העלתי 20 קילו
כאב לי כול כך ששקלתי למות
אבל במקום זאת החלפתי קריירה והפסקתי לעשן
כי בסוף היום .. מה עוד אפשר לעשות..?

אולי אני אצליח להוריד את כול המשקל הזה (הורדתי 5 ונתקעתי)
אולי יום אחד תהיה לי עוד אהבה גדולה.
כרגע אני לא רואה איך זה יכול לקרות.

ולמקרה שאתם תוהים למה לכתוב את זה דווקא פה..
איפה אחר אני אכתוב את זה ? בפייסבוק? במחברת שירים מתחת למיטה?

לפעמים אני חושבת שהמוות יהיה רגיעה מבורכת
ואז אני מבינה שאני לא יודעת מה קורה כשמתים..
בכול מקרה אני לעולם לא אעשה את זה לאמא שלי.. זה עד כדי כך פשוט.

אין לי שום דבר להתלונן עליו בעולם הזה, לא קרה לי מעולם כלום רע שלא או - הבאתי על עצמי או - היה חלק מהטבע
ולמרות זאת אני אומללה חלק נכבד מהזמן
ואני אמשיך להיות עד שתהיה לי אהבה גדולה בחיים שוב
הבעיה היא שכפעם בעשור היא מגיעה, ואז אני הורסת אותה מהיסוד
כנראה כי אני פוחדת שהיא תעלם לבד
וחוזר חלילה.
כמו שאמר העקרב לצפרדע - its in my nature (חפשו בגוגל במקום לשאול שאלות)



שקנאי - איך לפוסט כזה אין תגובות 3 שנים ולכל כך הרבה שטויות אחרות נפתחים שרשורים ארוכים? מקווה שבינתיים מצאת את שחיפשת ואם לא, למדת להיות מאושרת גם בלי. ושלא הפסקת לעשות את מה שעקרבים עושים גם אם זה באמצע הנהר.
לפני 9 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י