לילימיי

זהו פוסט, של טרום יום הולדת

והוא לא טראומטי בכלל.

אני דווקא אוהבת,

את השנים שחולפות.

חוויתי כל כך הרבה בחיים,

לטוב ולרע, עד שיש בי כעת

קצת תחושה של שובע.

לאחרונה, כשאני רעבה

אני אוכלת פריכיות, עם כל מני

טעמים טעימים עליהן.

לפעמים, אני מאזנת

את הקלוריות החסרות,

ב"מנצ'יס" מלוחים.

כאלה...נו, עתירים.

זה הכל תקופות בחיים.

לעיתים, תקופות דלות.

לעיתים, תקופות עתירות.

לכל תקופה, יש את הקסם שלה.

את השיעור שלה.

ואני, את השיעורים החשובים שבחיי

תמיד למדתי מחוץ למסגרת.

מחוץ לשבלונה הידועה מראש.

עוד שבוע ליום הולדתי...

ואין מאושרת ממני,

שהגעתי עד הלום.

כנראה שהשבילים שבחרתי ללכת בהם,

היו נכונים.

כי מי כמוני יודעת,

שהכל יכול היה להיות אחרת.

אני הכי אוהבת נוריות.

יש משהו בפשטות שלהן,

בדרך בה גבעולן גמיש ולא נשבר,

בעושר ואושר הצבע שלהן...

שתמיד קוסם לי ומעלה בי חיוך.