אחרי הרבה שנים,
כבר תקופה לא קטנה,
שאני לא בקשר עם אף אחד מהכלוב.
זה לא משמח, או עצוב
אני חושבת שזה פשוט טבעי שיקרה.
בכלוב, הכרתי מגוון אנשים
שבחיים הונילים מעולם לא הייתי פוגשת,
או רוצה בהם, כחברים קרובים.
מי שמכיר אותי יודע, שזה בתחילה ונילי
ואחר כך, כל השאר, אם בכלל.
יש משהו באתר הזה, שממגנט אותנו.
לאחרונה, אני בועטת
בכל מה שמיגנט אותי בעבר.
יש בי אפס סובלנות לבולשיט...
ואני מרחיקה מחיי, את כל מי ומה
שלא מעריכים את ההמצאות שלי בחייהם.
אולי בעתיד הם יבינו ואולי לא,
זה כבר שלהם, לא שלי.
לפעמים, מבינים אותי ואת דרכי
רק אחרי שנים.
אני את שלי, הבנתי.
אני משערת, שהסיבה העיקרית
בגללה\בזכותה אני עוד כאן...
היא הבלוג שלי.
תמיד אהבתי לכתוב, וכאן מצאתי
מקום חביב ונוח לכתיבה.
מה גם שהאיזכורים המיניים,
התקבלו פה בברכה.
אני קצת בדילמה,
אם לחתוך את החוט האחרון,
המקשר אותי לכאן.
