לילימיי

המרוץ הזה,

לא קל לי.

אבל מי כמוני יודעת,

שהקלות, או החיים הקלים

הם לא מובנים מאליהם.

אני מאוד אוהבת לחייך.

מתחברת לאנשים מחוייכים ולא דיכאוניים,

למרות שלא פעם, הייתי כעזר לכאלו.

אני מחפשת אנשים, שאחייך איתם.

כאלו, המחפשים את החיוך שלי.

כאלו, שידעו, איך לחייך אותי.

כשעובדים עם אנשים,

(להבדיל מ-אחורי מסך ומקלדת),

מבינים עד כמה, החום הישראלי

מגיע לפירקו.

אני נושמת עמוק, וחושבת איטליה.

אנחנו דומים, אבל הם

לגמרי, יותר "שיק" מאיתנו.

אני מחייכת אליהם.

אל הזעופים והזועפים.

אלו הבאים לפרק,

עצבים לא פתורים.

מבלבלת אותם.

מרככת אותם, בחיוך ממיס.