לילימיי

 http://40.media.tumblr.com/a0759bcf3e0ce46b8c9d029ecc8c547f/tumblr_nia5isg7UQ1u7h89to1_400.jpg

היא מפעפעת בי,

התרגשות קטנה.

עוד לא ברור לי,

על מה ולמה...

אבל אני נותנת לה,

להיות.

לפעפע בעדינות אין קץ,

כמו גלים קטנטנים,

בשיפולי הבטן התחתונה.

אולי זה הקידום בעבודה.

אולי זה הילדים, שגדלים נורא מהר.

אולי זה בגלל, החיזורים המאסיביים

שאני מורעפת, בוניל.

מה שבטוח, אני יודעת

איפה ארקוד בחמישי הבא...

וזה כשלעצמו, משמח אותי מאוד.