לילימיי

אני יודעת,

עד כמה נדיר פה,

להכיר אנשים, איתם אפשר

להמשיך הלאה,

לחיים.

והחיים, הם החיים הונילים.

אלה שמחוץ לכלוב.

אני כבר לא מעט שנים,

פה בכלוב.

לא רשומה באתרים אחרים.

בשנים שאני כאן,

הכרתי לא מעט אנשים.

חלק מהם, חשבתי ורציתי

שימשיכו איתי הלאה.

וזה לא צלח, בסופו של יום.

מי שיותר מדי, בכלוב הזהב

לא מתאים לי.

מי שלא אוכל לדבר איתו\איתה

בחופשיות, בלי קשר לאתר הזה

לא יוכלו, לצערי

להיות בקשר איתי.

הדינוזאורית שאני, למודת ניסיון

מביטה לעיתים, קצת בעצב

על מי שלא יכלו להיות,

קצת יותר שלי.

עצב והבנה.

זו אני, שלא יכולה.

לא יכולה לשחק את המשחק.

אף פעם לא יכולתי,

ואני גם לא רוצה.

עדיף כלום, מכמעט.

סיפור חיי.