לילימיי

אני מגיעה הבייתה מהעבודה,

ומדליקה נרות.

שלושה נרות.

האמת, יש לי נרות זיכרון

אי שם בארון,

אבל אני מעדיפה את אלו,

הריחניים.

האדומים.

פעם, הם טיפטפו על מישהו\י.

בעתיד, אולי יטפטפו שוב.

היום, הם לזיכרון

כי כך מתחשק לי.

אני תמיד עושה מה שמתחשק לי,

גם אם זה לא מתאים לסביבה,

בה אני נוכחת.

המדינה שלנו, שקמה בזכות

אותם ניצולים...

מחזיקה כמעט 400 מיליון ש"ח,

ולא משחררת את הכסף הזה,

לרווחת הקשישים, ניצולי השואה באשר הם.

אשכנזים, ספרדים, שחורים או לבנים.

יש פירסומת שאומרת...

לכל ניצול שואה, מגיע להיות מלך.

זה כל כך נכון.

וכל כך עצוב, שזה המצב

בו אנו חיים.

יש איש אחד, שמבזבז על איפור

מכיסנו, מהכיס שלהם

רווחה חודשית, שהייתה יכולה להיות עבורם

למען מזון או תרופות.

מושחת שאין כמותו.

http://66.media.tumblr.com/tumblr_m6womuGnR41qm6onko1_500.gif

הלוואי, וניצול שואה

אפילו אחד,

יקבל באופן קבוע,

את מחיר המסקרה והפודרה שלו.