לפני 7 שנים. 15 באוגוסט 2016 בשעה 18:45
הזמן טס, כמו בנסיעה
במכונית הגומעת מרחקים במהירות.
ואני, אף פעם לא אהבתי
נסיעות מהירות.
מהירות מופרזת מלחיצה אותי,
ואין לי שום צורך או רצון,
באדרנלין הזה, המשתחרר בשיגעון.
הזמן טס, והילדים שלי גדלים
כל כך מהר.
כשאני מחבקת אותם חזק וקרוב,
הוא, כבר 2 ראשים מעלי
והיא, ממש עוד מעט גם.
אני שואלת את עצמי,
איך הם גבהו כל כך פתאום?
ונזכרת, שאבא שלהם
1.90 על 100 ק"ג...
וגם אני, לא אשה נמוכה במיוחד.
כנראה שהגנים, עובדים לטובתם.
הזמן טס לי, בין האצבעות.
אז היום ביליתי עם הקטנה בימית 2000,
וכשהגדול הגיע בערב, הטעין את הסוללה
של האופניים, וישב לשחק בפלייסטיישן עם חברים באון ליין...
ישבתי מאחוריו בסלון, שתיתי קפה
בלי לומר מילה.
ככה, אמא שקטה
עד שחיבק והלך.
הזמן טס לו היום, ובכלל.
אפילו עוד לא הספקתי להתקלח.
אז הנה, מקלחת של פעם
תשוחזר, גם עכשיו.
