לילימיי

לעיתים, אני אוהבת

להפריח בועות סבון.

לשחק בצבעים רבגוניים,

של השתקפות.

אני חוזרת לילדות,

מחייכת, חיוך רחב

כשאני עוקבת אחר הבועות,

העפות, רוקדות להן

ברוח.

אני מושיטה ידיי,

לתפוס אותן, לפוצץ אותן

להצליח לאחוז אחת,

בלי שתתנפץ לי בפרצוף.

משחקת, כמו פעם

לפני שנים רבות.

כשהילדה שלי עצובה,

אני מציעה לה להפריח בועות ביחד,

ולדבר על מה שכואב.

כשהילדה שבתוכי עצובה,

אני מאפשרת לה להפריח בועות,

גם כן.