לילימיי

כבר הרבה שנים,

אני לא גרה בתל אביב.

נהניתי לגור בה, לטייל בה

להשתגע בה.

הכרתי כל רחוב, כל פינה.

צפון, מרכז, דרום.

כשהקמתי משפחה, עזבתי אותה.

בלב שלם.

כשהתגרשתי, חזרתי עם הילדים

לגור בעיר המנומנמת בה גדלתי,

העיר ממנה ברחתי לתל אביב,

מייד אחרי הצבא.

אחרי שנים, חיפשתי לחזור

אל הנימנום הזה.

ועשיתי זאת, בלב שלם.

אני אוהבת לבקר בתל אביב.

הבוקר, נסעתי עם הקטנה שלי

לכיוון שוק הכרמל ונחלת בנימין.

אני מסבירה לה על הביניינים הישנים,

אדריכלות הבאוהאוס והביניינים לשימור.

נכנסנו אל השוק הציבעוני...

וסיפרתי לה שפעם, שוק הכרמל

היה כמו המכולת, שיש לנו עכשיו

מול הבית.

"את רוצה לראות את הבית בו גרתי?"

אני שואלת.

"בטח", היא עונה בסקרנות.

בין שוק הכרמל לחוף הים,

עמד פעם בית קטן, מלא קסם.

כשהגענו אליו, ראינו

שבונים שם בניין דירות,

עם מלא קומות.

קצת עצובה לי הקידמה,

אבל ממול, היה הים

אז הלכנו לספוג קצת חום וגלים.

חזרנו אל ביתינו, אל הנימנום המבורך

שמחות ומחוייכות.

אני אוהבת את הביקורים,

בתל אביב.

אוהבת את העובדה,

שאני יכולה להפסיק את הבלי הפסקה,

בדיוק בזמן, שמתחשק לי.