**
הקטנה שלי:
"אני לא מבינה איך אבא,
עזב אותך.
את אישה מדהימה".
אני מחייכת ומחבקת אותה.
"לפעמים, אהובה שלי
זוגות, כבר לא מסתדרים יחד
ועדיף להם להפרד, למען הילדים".
כןן, לא הכל
ילדים צריכים לדעת,
על אבא שלהם.
גם לא את העובדה,
שאני עזבתי אותו...
ולא הוא אותי.
**
אנחנו כולנו במרצדס שלו,
נוסעים למשרד הפנים,
כדי להוציא לילדים דרכונים לפני,
הנסיעה שלהם לארה"ב.
כל הדרך לשם,
אנחנו מדברים על החברה המטורפת שלו,
ממנה הוא נפרד, כבר אינספור פעמים.
"אתה מת על הריבים והשיגעון הזה",
אני אומרת.
"אני כבר מזמן לא אוהב את זה",
הוא עונה.
"אתה צריך להיות חזק,
למענך ולמען הילדים.
שהיא לא תבוא בעוד שבוע,
עם הקוצי מוצי שלה ואתה תתרצה".
"לא, זה לא יקרה.
נמאס לי מהשטויות שלה".
הוא עונה.
ואני אומרת בליבי, הלוואי
הלוואי שלא תחזור אליה שוב.
כי זה כבר נעשה הזוי,
בפעם ה-780...
**
אני בדילמה...
אם ללכת למסיבה הקרובה של אלכסיי,
עם עקבים, ולסבול
או בלי עקבים,
ולהצליח לרקוד, כמו שאוהבת?
