לפני 6 שנים. 12 ביוני 2017 בשעה 20:51
זה כל כך מתוק,
כשאני מקבלת זר,
של פרחי שדה.
זה אומר הרבה, בעיניי
על האדם שקטף לי אותם...
וזה אומר הרבה, עליי
שאוהבת את הטבעי, כל כך.
לפעמים, אני
מתגעגעת להתחלות.
אבל אז אני נזכרת,
בבלאגן שנוצר אחרי,
ואני עוזבת...
עוד לפני שהתחלתי.
יש איזה קסם, בביחד.
לצערי, ניסיון החיים שלי לימד אותי
שלא תמיד הצד השני,
ייתן לי יד, כשאצטרך.
יש לא מעט צלקות, במקום הזה.
בשתי ידיי,
יש לי את הקשת.
ואין כמו הקשת הזו,
בתוך תוכי.
