לילימיי

לעיתים, זה מתחיל

במילה.

הבזק, של מחשבה.

אני מניחה אותה על דף,

ונותנת לה לגדול.

היא עושה לה משפחה,

מצרפת מתוכה, עוד מילים

עוד משפטים, עוד רגעים.

לעיתים, היא עצורה.

לעיתים, היא כל כך קולחת

עד שאני מניחה את ידי, עם העט

על הדף...

ופשוט מאפשרת,

לכתב העגול, המסודר

להתגלגל.

כאישה, שלא כותבת פנטזיות

(אני אדם מאוד מציאותי),

לעיתים, אני לא יודעת

אם הכתיבה הונילית שלי (לאחרונה),

מעניינת אתכם.

אבל התגובות והלייקים,

מראים לי, שכן

ותודה על כך.

לא מזמן, כשעברתי דירה

מצאתי כתיבה שלי מפעם...

נורא מזמן.

תמיד כתבתי,

מילדות ועד היום.

זו אחת מהבערות ששורפות,

האהובות עליי.

אני פורחת איתה.

http://68.media.tumblr.com/a7fa2863947da5c340b5baf0607bb8a4/tumblr_n21hkrHmzn1qhn8rko1_500.jpg

"כל אדם צריך לכתוב,

  כל יום, כמו ספורט".

- אתגר קרת -