לילימיי

זה קצת מצחיק, הריגוש הזה.

כן, אפילו אותי.

כשהסוקולנטים (סוג של קקטוס) הקטנטנים שלי,

אותם התחלתי, מעלה פה ועלה שם

היכו שורשים איתנים, והיום

כלאחר כבוד, לזמן הנכון

הועברו לאדנית, והוצאו

אל השמש שבחוץ.

הבייבי אדנית מדברית שלי,

יצאה אל הדרך.

הזמן שלקח לה להיווצר...

חודשיים.

אני מתרגלת סבלנות.

מתרגלת ריגוש,

ממה שבאמת מרגש אותי.

היום, כשהבטתי מסופקת

ביצירה המלבלבת שלי,

הרגשתי פרפרים בבטן.