סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לילימיי

עוצמה.
מהפנים אל החוץ...
ותמיד, בחזרה פנימה.

©
לפני 6 שנים. 11 באפריל 2018 בשעה 6:47

 

 

זה קצת מצחיק, הריגוש הזה.

כן, אפילו אותי.

כשהסוקולנטים (סוג של קקטוס) הקטנטנים שלי,

אותם התחלתי, מעלה פה ועלה שם

היכו שורשים איתנים, והיום

כלאחר כבוד, לזמן הנכון

הועברו לאדנית, והוצאו

אל השמש שבחוץ.

הבייבי אדנית מדברית שלי,

יצאה אל הדרך.

הזמן שלקח לה להיווצר...

חודשיים.

 

אני מתרגלת סבלנות.

מתרגלת ריגוש,

ממה שבאמת מרגש אותי.

 

היום, כשהבטתי מסופקת

ביצירה המלבלבת שלי,

הרגשתי פרפרים בבטן.

 

עציץ​(מתחלף){משוייך} - מתרגש :)
ולא בגלל שאני עציץ .!
לפני 6 שנים
לילימיי​(שולטת) -
אבל זה שאתה עציץ,
רק מוסיף לריגוש.
לפחות אצלי, זה כך (:

לפני 6 שנים
הקול​(שולט) - נראה שאצלך הכל מצליח ומשגשג,
לא פלא :)
}{
לפני 6 שנים
לילימיי​(שולטת) -
הרוב מצליח, השאר משגשג...
רק מי שמכיר כמוך, לא מתפלא
ותודה גדולה על כך }{!

לפני 6 שנים
שרה בשבילך​(נשלטת){Masterblas} - פעם גידלתי סוקולנט. מאד אהבתי אותו ולכן השקיתי אותו מתוך אהבה. אהבתי הרגה אותו. מסתבר שכל אחד צריך מינון שונה של אהבה ויש כאלה שעודף (יחסי) של אהבה (מים) הורג אותם 😂
לפני 6 שנים
לילימיי​(שולטת) -
לא פעם, באהבה
כמו בסוקולנטים...
צריך למנוע.
זה קשה, בשני המקרים.
אבל אני, את השירה שלך
אוהבת לגמרי }{!
לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י