אכזבה

אז מאיפה להתחיל...🤨🙂

נעלמתי מהכלוב כ-4 שנים,הצורך לקחת הפסקה מכל הקשור לבדסמ היה חזק מאוד..

הייתי בלופ של אינטנסיביות בבדסמ וזה התבטא ביציאות לדאנגן כמעט כל סופ"ש,סשנים פומביים בדאנגן וסשנים פרטיים עם זוג השולטים שלי בזמנו.

הכניסה היומיומית לכלוב בכל רגע נתון הרגיש לי טו מאץ והחלטתי לקחת כמה צעדים אחורה..

משהו שקראתי ואהבתי והתאים לסיטואציה הנ"ל:

" כשאת מרגישה חנוקה ואין לך אוויר,הבטן מתכווצת, והאופק החוויר,

קחי לך הפסקה וצאי לסיבוב,תלי שלט על דלת ליבך:

" תיכף אשוב"

 ואם לרגע  תאבד לך הצורך,אם תהיי לבד ותרגישי מבוהלת,היזכרי בשלט שתלית על הדלת ,את מכירה את עצמך,זה רק עניין של זמן ואת תיכף חוזרת."

 אז מה היה במהלך ה-4 שנים של ההיעלמות ,,,בקטנה...

עבודה,מפגשים עם חברים בבתי קפה( שזה הרגיעון לעומת הדאנגן), ארוחות ערב עם משפחה,חברים,ים,חיים שקטים יותר😊.

עברתי לגור קרוב להוריי על מנת לעזור היות ואבי היקר היה חולה מאוד...ולצערי נפטר כעבור שנה..הכאב שהרגשתי גרם לי לשקוע יותר ולחיות חיים יותר יותר שקטים למרות שלפעמים צצה בי מחשבה אם להיכנס שוב לכלוב ולנסות לחוות שוב את החיים בצל הבדסמ,אבל איכשהו נעצרתי הרגשתי מעין חסימה כזאת שלא הצלחתי לעבור...

" לפעמים העצירה היא התנועה הנחוצה" 

החלטתי כעבור שנה בערך לעבור דירה למקום שנראה שזה רחוק שנות אור מתל אביב אבל המקום הזה נותן לי כזה נחת רוח ושקט שהייתי זקוקה לזה,גם מהבית היפה שבו אני גרה,הנוף שנראה מהמרפסת וכל חלון,האוויר הצח והנקי,השקט שיש פה,,,פשוט תענוג(:

 עכשיו שאזרתי חשק ואומץ שוב חזרתי לכלוב וזה הכניס אותי שוב ללופ של כניסיות יומיומיות,,

מצד אחד זה כייף לחזור לעולם שבו התאהבתי והרגשתי טוב וזה עולם מעניין.

עדיין לא סגורה על עצמי אם מחפשת שולט שיתן לתחושה עוד יותר מוחשית אבל ימים יגידו...

מאוד כייף לראות בצאט אנשים שהכרתי בזמנו ועוד לפני שעדיין בכלוב ובנוסף מכירה אנשים חדשים,שולטים,שולטות,נשלטים ועוד..וזה מרגיש שאני נשאבת שוב לבדסמ כמו בעבר כי מבדסמ ומהדבר שאוהבים קשה לשכוח ולהתרחק.

^{אז בינתיים אני פה..}

^{תתמודדו מי שאוהב ומי שלא יום טוב לו😊}