האונייה הכי בטוחה בנמל. זה נכון. היא עוגנת, קשורה היטב, מוגנת מרוחות וגלים, בטוחה מכל הסכנות שבחוץ. אבל, לא בשביל זה בנו את האוניות. הן לא נבנו כדי להשאר בנמל, אלא כדי לנוע. הן נבנו כדי להתמודד עם סופות, לחצות ימים, להפליג למרחקים.
אני רואה אותה, עוגנת בבטחה. בנמל היא בטוחה ומוגנת, אין ספק בכך. אבל אני יודע שזה לא הייעוד שלה. הייעוד שלה הוא לשוט, לאתגר את הים, לגלות אופקים חדשים. האוניה יכולה להיות יפה וחזקה. אבל כשאני על הסיפון, כשהיא מגיבה לפקודות ההגאי, היא באמת מממשת את עצמה.
אני ההגאי, אני המנווט. אני זה שמכתיב את הקצב, כאשר האוניה יוצאת לים הפתוח, היא חשופה יותר. הסכנות רבות, הגלים גבוהים, אבל רק אז היא מגשימה את יעודה. היא חוצה את האוקיאנוס, מרגישה את רסס הגלים, את עוצמת הרוח, היא מגלה ומראה את הכוח האמיתי שלה.
אני אוהב להיות בנמל, בטוח. אבל אני אוהב יותר לצאת ללב ים, כשאנחנו לבד, מתמודדים יחד באיתני הטבע, רק אז אפשר לדעת מהי העוצמה האמיתית שטמונה בנו
כי האונייה הכי בטוחה בנמל. אבל מה היא שווה אם היא לא יוצאת לים?