לפני 9 שנים. 7 ביולי 2015 בשעה 18:59
פעם הכרתי אישה עם לב ונשמה
אשה שהיה אכפת לה מהמשפחה ומהחברים שלה
הכרתי אשה שהיתה יפה מבפנים יותר מאשר מבחוץ
אשה שהיה נעים לדבר איתה
לחשוב עליה
לרצות להיות איתה ובשבילה
בעת שמחה כמו בעיתים קשות
אותה אשה כבר לא קיימת
נותר גוף בדמות אשה זאת
הגוף אומנם כמעט ולא השתנה
אך תוכנו נהיה חלול
האשה ההיא הפכה להיות מרושעת
אטומה לחלוטין רגשית
מוחה נשאב ויכולת החשיבה העצמית שלה פשוט כבר לא קיימת.
כל מעייניה נתונים לתאוות הגוף ולסיפוק יצריה הריגשיים והפיזיים
את משפחתה היא מזניחה ,
לחבריה היא משקרת ומתייחסת אליהם בצורה מחפירה גועלית ומרושעת
האשה שהכרתי אותה ארצה לזכור
את האשה שהיא היום הלוואי ואשכח
אך גם המרושעת של היום יומה יגיע