ירקרקות האופר

אנחנו ניפגש בבית קפה או בבר או בחוף הים או במסיבה או בבית של חבר משותף או בבריכה או בתור לקופת חולים; את תגידי לי שיש לי עיניים יפות ואני אנסה שלא להסתכל לך יותר מדי על הציצים, או שאני אגיד לך שיש לך עיניים יפות ואת תשדלי לא להסתכל לי על הציצים, או שאני אספר בדיחה ואת לא תביני, או שכן תביני ולא תצחקי, או שכן תצחקי, או שאני לא אספר בדיחה ואת כן תצחקי וזה יהיה אוקוורד; אחר כך נדבר על שופן, או על עומר אדם, או על ג'תרו טאל; נחלוק זכרונות ילדות משותפים, או שנגלה שאין לנו; אחד מאיתנו יהיה קצת שיכור והשני יחשוב שזה חמוד, או ששנינו נהיה שיכורים ונדבר בקול רם מדי וברצינות רבה מדי על דברי הבל, או שנגיד דברים חשובים; אני אדליק לך את הסיגריה, או שאת תדליקי לי; אחר כך נלך קצת ונדבר, או שנלך הרבה ונשתוק; נזמין משהו לאכול ונאכל מהצלחות זה של זה, או שנשתה אלכוהול נקי כל הלילה, או שנתבסם מאוויר האביב הזה; אני אגיד לך שהיית ילדה רעה למרות שלא היית, או שכן היית, או שאת תגידי לי שאני ילדה רעה ואני אעשה פרצוף מפחיד, או שהוא לא יהיה מפחיד; כך או כך שנינו נצחק על זה למרות ששנינו נתכוון ברצינות; אחרי זה את תגעי ביד שלי שלא בכוונה, או שאני אגע בשיער שלך שכן בכוונה, או שאני אקום לשירותים ואת תפליקי על הטוסיק שלי כדי להתגרות; אני אתקרב לנשיקה ואת תסטרי לי ותלכי בכעס, או שתנשקי, או שאני לא אתקרב לנשיקה אבל ממש תרצי שכן; אני אלווה אותך הביתה או שלא; את תתקשרי ביום למחרת או שלא; או שאני אשאר לישון. מה שבטוח זה שברגע מסויים אני אסתכל לך לתוך העיניים ואגיד לעצמי, פאק, אני לא מצליח להפסיק.

אתם יודעים, לפעמים, לא לעיתים קרובות, אני מספר לעצמי שהחיים דפקו אותי, שחילקו לי יד מחורבנת. ואז אני מסתכל על האנשים שהזדמנו לחיים שלי, ואני אומר לעצמי, ״בוא׳נה, אתה חתיכת בן זונה ממוזל״.