הבטן כבר מתהפכת.... מתחילה לחוש בסחרחורת...
מביטה במסך מסתכלת על המילים שכמעט נמרחות מולי וחושבת...
עוד כיפור כמעט תם ונישלם
אני אוהבת את השקט של יום הכיפורים...
מין שקט ארוך שמלווה את כל היום..
מחר נחזור לשיגרה הילדים לבית הספר אני לעבודה...
משהו קורא בי... משהו אומר לי להעיז...
תמיד קראתי לעצמי פחדנית אבל איך זה שלפחדנית כמוני המחשבות לא מפסיקות להתרוצץ....
מדמיינת.... מפנטזת.... קוראת וקוראת וקוראת.....
רוצה לאבד שליטה איתך.... רוצה שתיהיה לי סחרחורת רק מלהביט בעיינך
רוצה ליפול עמוק... עמוק ושתתפוס אותי למטה כי אתה זרקת אותי מלמעלה....
אולי אני לא שפויה... אולי אני אפסיק עם המחשבות האלו ואחזור לעצמי...
לאמא שהכל בשליטה אצלה... לאמא שמכינה... מפנקת... דואגת... מנהלת בית... אחראית בעבודה
אולי אני בכלל צריכה להמשיך ולשלוט בחיי... בחיי ילדי... לנהל את הדרך שלי מגבוהה ולא מנמוך....????
ישר אני שוללת על הסף... באמת... רוצה חבר... רוצה עצה... רוצה להגיע לפינה שלי הקטנה...
מה השתגעתי?
פיונת הקטנטנה
לפני 14 שנים. 18 בספטמבר 2010 בשעה 14:36