בוחרת בטוב

חוזרים לשיגרה.

עבודה/בית/ענייני היומיום הקבועים.
עוד סימן לשינוי שעשיתי. לא מתמרמרת, לא רוטנת, לא מתעצבת על שהחגים כבר חלפו ושהיום חזרתי לעבודה.
(בשונה מבשנים עברו שהגוף כבד מידיי, הרגשה מבואסת, טעם מר בפה, תחושה שניתנת להגדרה במילה אחת: חרא .)
והיום שמעתי את זה מכ"כ הרבה חברים סביבי, "אין לי חשק לחזור לעבודה", "חרא לי".
היה לי יום מעולה בעבודה. עמוס ומלחיץ, ולא חסרו גם טענות ותלונות של הבוס. ועם כל זה, זכרתי להיות ממוקמת במקום הטוב והשקט שלי.
חזרה מבורכת לשיגרה.

ועל אף הנעימות הזו של היום... בראש מתרוצצות המון מחשבות, עם ההרגשה הזו שהתקדמתי, שאני צועדת ומשנה דברים, יש עדיין כל כך הרבה לעשות.
רק שלא אקבל חולשה.

זקוקה שתחזיק אותי חזק, לדעת שגם אתה יודע (ומעריך ושמח איתי בהתקדמות שלי).