לפני 15 שנים. 1 בפברואר 2009 בשעה 22:42
למרות שכבר התנתקתי, הייתי חייבת להתחבר שוב.
זה מדהים ומפעים אותי כל פעם מחדש,
איך אתה קורא אותי גם כשאני שותקת.
גם כשאני אומרת, אבל לא מה שעמוק.
בלי מילים/עם מילים/
קורא אותי בכל צורה.
מריח גם מרחוק את האכזבה, וההוראה שלך הכי ברורה שבעולם:
"לא להתאכזב!
תהיי את לעצמך הלילה לפני השינה
תקשיבי לעצמך...."
כן מאסטר. ליל מנוחה.