לפני 15 שנים. 25 בפברואר 2009 בשעה 18:35
שמחה שהייתי שם.
נחמץ לי הלב כשהשארנו אותו מאחור,
להתגעגע,
עד הפעם הבאה.
כן, אני יודעת שזה הכי טוב בשבילו, יודעת.
והדמעות, באו כשלא הרגשתי בנוח לתת להן לפרוץ החוצה.
ואני אפילו לא יודעת למה בכיתי,
ולמה אני בוכה עכשיו?
החיבוק הזה שלו, שמחץ אותי אליו.
אני רוצה עוד אחד, חזק כזה.
כמה כוח יש בידיים האלו.
