באופן מוזר הצלחתי לצאת מעצמי קצת, לעמוד בצד,
לראות את הדברים כאילו זו חויה ראשונית ולא מוכרת,
גם את האנשים שסביבי, הזכרתי לעצמי שלא לשפוט על חשבון היכרותנו ארוכת השנים.
לנסות לשמוע ולעכל אותם כאילו הם אנשים זרים.
היה מוזר.
יש לי הוכחה לזה שהצלחתי, ולו במעט.
האנדרלמוסיה שהתחוללה שם ממש קודם,
עברה לידי.
לא בתוכי.
זו הזדמנות בשבילי לשנן שיעור חשוב:
באחת הנפילות שלי, מאסטר הדגיש וחזר והדגיש והזכיר לי את הזכות והיכולת לצאת ממעגל החשיכה הזה.
* המדרגה הראשונה - הידיעה שמותר לי ואני יכולה לעזוב את עדר הטובעים.
* המדרגה השניה - הידיעה שהטוב שלי לא בא על חשבון אף אחד אחר.
* המדרגה השלישית - מתוך הידיעה הזו לקבל החלטה שלמה ומלאה לחוות את החיים שלי באושר!
מחכה לי שבוע עמוססססס,
פורים והרבה מסביב.
נושמת לי את תחושת השבת הזו גם לרגעים האלו שדברים לא סגורים עדיין, לא להיבהל מהם.
לפני 15 שנים. 7 במרץ 2009 בשעה 19:53