בוחרת בטוב

כמה ימים ללא מחשב.. ונדמה שעבר הרבה מאוד זמן.
אפילו שבוע לא חלף עדיין מאז מאסטר נסע,
ואני כאן מתמודדת עם הזרם והלחצים,
מתאמצת לזכור את ההוראות הברורות.
לזכור וליישם.

-- להקפיד להיות עירנית, קשובה ונינוחה.
-- לזהות את הרגע הזה שאני מתעצבנת, לפני איבוד השליטה, לקחת נשימה ולזכור להיות עירנית, קשובה ונינוחה.
-- לא לוותר על עצמי! להקפיד על ההליכה, על הסדר בבית שעוזר לסדר הפנימי.
-- לזכור שאני נמצאת איפה שהמחשבות שלי מונחות, לכן לשים לב איפה המחשבות שלי.
-- לזכור שכל עוד אני פועלת ועושה, אני לא נכשלת! גם אם עדיין לא הצלחתי לגמרי.

אני נמצאת בתקופה של קבלת החלטות לא פשוטה,
אחריות עצומה.
ידעתי שאני עומדת בפני זה, לכן הלחיץ אותי שמאסטר נוסע.
למרות הלחץ והגוש בחזה שתקוע ואני לא לגמרי מצליחה לשחרר, אני זוכרת לפעול בשימת לב, לא בפחד. מידי פעם אני גם מצליחה. (:

וואווו,
כמה עברתי בשבוע הזה!
מישהו יקר לי מאוד נפגע מההתנהלות שלי.
אבל עם כל הכאב והאהבה שיש בי אליו, יש לי גם אחריות עצומה.
סוחתוק. אני אוהבת את שניהם. אבל אחד מהם הוא גם באחריותי המלאה.
הלוואי והיה מבין.